93

ועליהם לציית לציווי ה' – "נעשה" – אלא גם מפני רצונם העצמי, מפני שהם מבינים שיש לרצות להכנס לארץ ישראל, משום שהיא "ארץ טובה ורחבה" באמת.

ואותו דבר לגבי החלק הראשון של שליחותם – למצוא את האופן לכיבוש ארץ ישראל, שהכוונה בכך היתה שישראל יווכחו לדעת בשכלם ש"יכול נוכל לה"²³.

זוהי הסיבה לכך שהקדוש־ברוך־הוא לא ציוה על שליחת המרגלים, אלא "שלח לך – לדעתך". כיון שמטרת שליחת המרגלים היא לעורר בישראל את ה"נשמע" לגבי כניסתם לארץ, לפיכך גם השליחה עצמה היא באופן של "לדעתך" – שעושים זאת משום שכך מתקבל לפי ההבנה ולא רק באופן של "נעשה" – כי "אני מצוה לך".

ד. "לא נוכל לעלות" – ההיפך מן השליחות

כך יובן גם כיצד יוכלו המרגלים, אשר "אותה שעה כשרים היו" להיכשל כל כך, עד שאמרו "לא נוכל לעלות"²⁴:

משום שהשליחות היתה לצורך "נשמע", ליישב את הכניסה לארץ לפי השכל וההגיון, לפיכך הם היו יכולים לטעות בשיקול הדעת –

כי כל דברי המרגלים אודות ארץ ישראל ויושביה – "עז העם .. וגם ילידי הענק..."²⁵ – היו דברי אמת²⁶. וגם מסקנתם, "לא נוכל לעלות", מתקבלת על הדעת, שבדרך הטבע הם אינם יכולים לכבוש את הארץ.

יוצא איפוא, שהמרגלים קיימו, לדעתם, את השליחות שלשמה נשלחו. אך טעותם היתה בכך שהוסיפו את המסקנה "לא נוכל לעלות": משה רבינו כלל לא שאלם מלכתחילה עם יכולים לכבוש את הארץ אם לאו. הוא שלחם רק כדי לאתר כיצד קל יותר לכבשה.

ואדרבה: מעצם העובדה שמשה רבינו שלחם לתור את הארץ ולמצוא כיצד לכבוש את ארץ ישראל, היוותה הוכחה, ש"יכול נוכל לה" גם בדרך הטבע²⁷,

כי אילו הכניסה לארץ היא באופן