88
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
במדריגה נמוכה יותר או אודות השראת השכינה באופן כללי59.
כדי להבין זאת יש להקדים ולציין, שבענין של "שכינה שורה" יש דרגות רבות60, החל מנבואת משה בשלימותה, ועד "אכל בי עשרה שכינתא שריא"61, ו"אף שאינם מדברים בדברי תורה"62. ואף אצל משה עצמו היו מספר דרגות: נבואת משה בשלימותה (כבפרשתנו. ונאמר "ולא קם נביא עוד כמשה..."63), כפי שהיה לפני שנתעשר משה (מפסולתן של לוחות) – שבכך נכללת גם חלק מן התקופה שלאחר שקבל תורה מסיני, ל"ח השנים של ישראל במדבר לפני "תמו אנשי המלחמה למות"64, אשר אז "לא נתייחד עמו הדבור בלשון חבה פנים אל פנים ויישוב הדעת"65 ועוד66 –
ולפי זה מובן גם ההבדל הלשוני בין הסוגיות – בין "אין השכינה שורה" לבין "אין הקדוש־ברוך־הוא משרה שכינתו":
ידוע הכלל67, שדוקא ה"גבוה ביותר" שורה "למטה יותר". ולפיכך: במסכת נדרים, כאשר מדובר על מי ש"למטה יותר" – שאין בו כל המעלות68 המפורטות במסכת שבת, ולכן יש בו דרגת נבואה נמוכה יותר, או השראת השכינה באופן כללי – מגיעה ההשראה מ"גבוה יותר" – "הקב"ה משרה שכינתו", ואילו במסכת שבת, כאשר מדובר על נבואה בדרגתה הגבוהה, הרי אז "השכינה שורה" מעצמה69.
ט. במס' שבת – השראת נבואה, במס' נדרים – השראת הקב"ה בכלל
ולפי זה ניתן להבין את ההבדלים הלשוניים האחרים בין שתי הסוגיות:
במס' שבת, שבה מדובר על השראת הנבואה, מציינת הגמרא כתנאי ראשון את היות האדם "חכם",
שזה כולל, באופן כללי, את כל
הערות
- 59. להעיר מאברבנאל למו"נ שם ספל"ב, אלא שהוא מפרש עד"ז גם בשבת. ואכ"מ.
- 60. ראה גם מו"נ ח"ב פמ"ה. וראה הקדמת הרב מרגליות לס' שו"ת מן השמים (בהוצאתו) ע"ד הדרגות רוה"ק גילוי אליהו כו'. וש"נ.
- 61. סנהדרין לט, א.
- 62. אגה"ק סי' כג.
- 63. ברכה לד, יוד.
- 64. דברים ב, טז.
- 65. פרש"י שם. וראה תענית ל, סע"ב ובפרש"י שם. ב"ב קכא, סע"א ואילך וברשב"ם שם ריש ע"ב. וראה מו"נ ח"ב פל"ו.
- 66. להעיר שבבוא ליל שבת נתוסף לו אלף אורות (סידור האריז"ל שחרית לשבת כוונת ישמח משה. שער הכוונות ענין מזמור שיר ליום השבת. פע"ח שער יח פ"ח).
- 67. שערי אורה ד"ה יביאו לבוש מלכות פי"ב ואילך. פ"ל ואילך.
- 68. בעל קומה שתוכנה קומה (שלימה) וכפשטות עשר אמות וע"פ הרמז וכו' עשר כחות הנפש (קומה שלימה – מוחין ומדות, כל גובה האדם – ראה לקוטי לוי"צ שם ריש ע' תד), משא"כ עניו (שבנדרים) ספירת המלכות (אדנים).
- 69. ראה לקולוי"צ שם ע' תה.
רש"י על דברים ב׳:ט״ז - הטקסט מספריא
ויהי כאשר תמו וגו' וידבר ה' אלי וגו'. אֲבָל מִשִּׁלּוּחַ הַמְרַגְּלִים עַד כָּאן לֹא נֶאֱמַר בְּפָרָשָׁה זוֹ וַיְדַבֵּר אֶלָּא וַיֹּאמֶר, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל ל"ח שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְזוּפִים, לֹא נִתְיַחֵד עִמּוֹ הַדִּבּוּר בִּלְשׁוֹן חִבָּה, פָּנִים אֶל פָּנִים וְיִשּׁוּב הַדַּעַת – לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל הַנְּבִיאִים אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל (מכילתא שמות י"ב):
אנשי המלחמה. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה הַיּוֹצְאִים בַּצָּבָא:
ויהי כאשר תמו וגו׳ וידבר ה' אלי וגו׳ SO IT CAME TO PASS WHEN [ALL THE MEN OF WAR] HAD COME TO AN END … THAT THE LORD SPOKE TO ME etc. — But from when the spies were sent forth until now, the word וידבר is not mentioned in this section, but ויאמר, to teach you that during these entire thirty eight years during which the Israelites were lying under God’s censure, the Divine speech was not directed towards him in an expression of affection, face to face, and with tranquility of mind — to teach you that the Shechinah rests upon the prophets only for Israel’s sake (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 2 13; Mekhilta; cf. Rashi on Leviticus 1:1 towards end).
אנשי המלחמה THE MEN OF WAR — men from twenty years old and upwards, who went to war (cf. Numbers 14:29 and Rashi thereon).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

