89

המעלות השכליות ומעלות המדות⁷⁰ (כי גם השלימות במעלות המדות נובעת מהיותו "מתגבר בדעתו על יצרו..." ודוקא כאשר אין "יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם" יש אצלו שלימות של המעלות השכליות),

וזהו כלי ל"נבואה שורה", כפי שהוסבר לעיל בהרחבה.

ולאחר מכן ממשיכה הגמרא ומפרטת: "גבור ועשיר ובעל קומה" – אלו הן מעלות גשמיות המסייעות ומשלימות את המעלה של "חכם". ולכן אין מוזכרת המילה "עניו", כי זהו תנאי לקשר עם הקדוש־ברוך־הוא בכלל ולאו דוקא להשראת הנבואה.

אבל במסכת נדרים אין מדובר דוקא על התנאים המיוחדים הנחוצים להשראת הנבואה, אלא על ההשראה הכללית והקשר של הקדוש־ברוך־הוא עם האדם למטה, ולכן מפרטת שם הגמרא גם את התכונה "עניו", המביאה להשראת הקדוש־ברוך־הוא. ולפיכך אין הגמרא מתחילה את הפירוט שם בתכונה "חכם", החשובה במיוחד דוקא להשראת הנבואה.

י. הסדר בין י"ג העיקרים

לפי ההסבר שהובא לעיל (סעיף ה) אודות יסוד הדת שבנבואה, מתורצת שאלה נוספת המתעוררת על דברי הרמב"ם:

בספר העיקרים⁷¹ מוסבר הטעם להכללת "תורה מן השמים" כ"עיקר" ואת הנבואה כ"שורש מסתעף ממנו" – כי הנבואה אינה כדי שהאנשים ידעו את "הדברים האישיים המתחדשים בעולם או כדי שיתחדשו על ידה אותות ומופתים על ענין פרטי...", אלא "כדי שתגיע על ידה הישרה⁷² אלקית למין האדם שהיא תורה מן השמים...".

לפי זה יש להבין: הרי הרמב"ם עצמו אומר⁷³ אודות נביא "אם כן, למה נאמר בתורה⁷⁴ נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, לא לעשות דת הוא בא, אלא לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה כמו שאמר האחרון שבהן⁷⁵ זכרו תורת משה עבדי" (אמנם "וכן אם ציונו בדברי הרשות... מצוה לשמוע לו והעובר על דבריו חייב מיתה"⁷⁶, אך לא לשום כך "הוא בא")