57
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הפרטיות של כל ישראל יוצרות ביחד "קומה אחת שלימה", משום שכל ישראל הם בעצם מציאות אחת מצד שרש נפשם, כיון שממקור זה נובעות המעלות הפרטיות של כל אחד, כדלעיל. ולכן גם המעלה הפרטית של יהודי כלשהו מכילה בתוכה את כל המעלות האחרות של כל ישראל.
וכך נוצרת אחדות גם מצד המעלות הפרטיות של ישראל באופן של "מבלי ימצא האדם ראש וסוף", כי באופן זה אין שום יתרון של יהודי אחד על פני האחר. אצל כל היהודים נמצאות כל המעלות, וההבדל הוא רק לגבי הגילוי וההעלם: אצל יהודי אחד נמצא ענין ה"ראש" בגלוי, וכל שאר המעלות נכללות בכך בהעלם, ואילו אצל זולתו נמצאת מעלה אחרת בגלוי, וכל שאר המעלות הן בהעלם בתוכה.
בדומה למוסבר49 בענין של "עוסק במצוה פטור מן המצוה"50, שזאת משום שכל המצוות כלולות מכל המצוות, ולפיכך, למרות שבגלוי מקיים האדם רק מצוה מסויימת, הרי זה כאילו הוא מקיים גם את כל שאר המצוות, כיון שהן כלולות במצוה זו בהעלם.
י. איחוד שני קצוות בקרבנות הנשיאים
וזהו ההסבר גם לאופן הבאת נדבת הנשיאים לחנוכת המזבח:
כדי שחנוכת המזבח תהיה מושלמת ביותר, היה צורך באיחוד של שני הפכים:
העבודה של כל נשיא שבט מצד ענינו הפרטי – "כל אחד ואחד הקריבו לפי דעתו", ולכן היתה הקרבה זו שונה גם בזמנה: כל הקרבה ביום נפרד.
אך מצד שני היה צריך לחוש בהקרבה זו עצמה, שגם מצד העבודה הפרטית של נשיא שבט זה זוהי מציאות אחת עם כל שאר הנשיאים והשבטים.
ועל כך אומר המדרש "כאילו כולם הקריבו ביום ראשון .. ביום אחרון" (וכאמור לעיל בסעיף ד', שזאת משום שהקרבנות של כל יום היו קרבנות ציבור), כי הקרבנות של כל יום הכילו בתוכם גם את עבודות הציבור – ה"הקרבות" – של "כולם".
ומסיבה זו עצמה הקריבו כל הנשיאים את אותם הקרבנות – בכל אחד מן הקרבנות נמצאת ברמז העבודה של הציבור, של כולם, וההבדל הוא רק לגבי סוג העבודה הגלוי, כדלעיל51.
הערות
- 49. צפע"נ כללי התורה והמצות ע' עוסק במצוה כו'. וע"ד החסידות – המשך תרס"ו ע' סח. תרכב. ד"ה לםרבה המשרה ה'ש"ת פ"ג. ועוד.
- 50. סוכה כה, א.
- 51. עפ"ז אולי יש להוסיף ביאור בהוראת אדנ"ע (היום יום א' ניסן) שאפילו כהן או לוי צריך לומר ה"יהי רצון" שלאחרי אמירת הנשיא (מר"ח ניסן ואילך) – אף ששבט לוי לא הביאו קרבנות לחנוכת המזבח; וגם: מכיון שיודע בודאי שהוא משבט לוי איך יתפלל שבאם אני עבדך משבט פלוני כו' שיאירו עליו מהאורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט (לא דלוי)? כי כל שבט כלול מכל השבטים, ולכן אפשר לכאו"א מאיזה שבט שהוא, לקבל מהאורות הכלולות בכל שבט ושבט (ובהיום יום שם: כי זה שייך לעיבור). [ומה שאומר "שבאם אני משבט (פלוני) כו'" – אף שכנ"ל יש בו כל שבט ושבט בודאי – ה"ז מפני שבאם הוא משבט פלוני כפשוטו, מקבל מהאורות דשבט זה בגלוי, ביתר שאת ויתר עז (משא"כ אם הוא משבט אחר מקבל רק מעין כו'). ויש לומר, שע"י שמתפלל "שבאם אני משבט כו'", ה"ז גופא מסייע לגלות שייכותו לשבט דיום זה. ולכן גם כהן או לוי מתפלל בנוסח זה כי ע"י התפילה מתגלה שייכותו לשבט פלוני. ועצ"ע].
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

