57

הפרטיות של כל ישראל יוצרות ביחד "קומה אחת שלימה", משום שכל ישראל הם בעצם מציאות אחת מצד שרש נפשם, כיון שממקור זה נובעות המעלות הפרטיות של כל אחד, כדלעיל. ולכן גם המעלה הפרטית של יהודי כלשהו מכילה בתוכה את כל המעלות האחרות של כל ישראל.

וכך נוצרת אחדות גם מצד המעלות הפרטיות של ישראל באופן של "מבלי ימצא האדם ראש וסוף", כי באופן זה אין שום יתרון של יהודי אחד על פני האחר. אצל כל היהודים נמצאות כל המעלות, וההבדל הוא רק לגבי הגילוי וההעלם: אצל יהודי אחד נמצא ענין ה"ראש" בגלוי, וכל שאר המעלות נכללות בכך בהעלם, ואילו אצל זולתו נמצאת מעלה אחרת בגלוי, וכל שאר המעלות הן בהעלם בתוכה.

בדומה למוסבר⁴⁹ בענין של "עוסק במצוה פטור מן המצוה"⁵⁰, שזאת משום שכל המצוות כלולות מכל המצוות, ולפיכך, למרות שבגלוי מקיים האדם רק מצוה מסויימת, הרי זה כאילו הוא מקיים גם את כל שאר המצוות, כיון שהן כלולות במצוה זו בהעלם.

י. איחוד שני קצוות בקרבנות הנשיאים

וזהו ההסבר גם לאופן הבאת נדבת הנשיאים לחנוכת המזבח:

כדי שחנוכת המזבח תהיה מושלמת ביותר, היה צורך באיחוד של שני הפכים:

העבודה של כל נשיא שבט מצד ענינו הפרטי – "כל אחד ואחד הקריבו לפי דעתו", ולכן היתה הקרבה זו שונה גם בזמנה: כל הקרבה ביום נפרד.

אך מצד שני היה צריך לחוש בהקרבה זו עצמה, שגם מצד העבודה הפרטית של נשיא שבט זה זוהי מציאות אחת עם כל שאר הנשיאים והשבטים.

ועל כך אומר המדרש "כאילו כולם הקריבו ביום ראשון .. ביום אחרון" (וכאמור לעיל בסעיף ד', שזאת משום שהקרבנות של כל יום היו קרבנות ציבור), כי הקרבנות של כל יום הכילו בתוכם גם את עבודות הציבור – ה"הקרבות" – של "כולם".

ומסיבה זו עצמה הקריבו כל הנשיאים את אותם הקרבנות – בכל אחד מן הקרבנות נמצאת ברמז העבודה של הציבור, של כולם, וההבדל הוא רק לגבי סוג העבודה הגלוי, כדלעיל⁵¹.