47

ותמוה: כיצד מתאים לומר, שהשכר על שמירת שבת הוא – "שיהא מקריב קרבנו בשבת מה שאין יחיד מקריב..." – פעולה שהיא, בדרך כלל, ההיפך משמירת שבת?!

ודאי שהדבר תמוה אם קרבן נשיא רק דוחה את השבת, שאז נחשבת פעולה זו למעין חילול שבת, שלא כהוגן, רק שבהוראת שעה בלבד נדחה בפועל האיסור לצורך הקרבן³⁰ אך גם לפי הדעה ש"הותרה", הכוונה היא שאין כאן חילול שבת, אבל מובן שאין זו פעולה שמהותה היא שמירת שבת, ואשר תהווה שכר לשמירת שבת!

מוכח איפוא מכאן, שעל פי מדרש זה, הביא קרבן הנשיאים בשבת לידי הוספה בשמירת שבת.

ז. דין בענין חנוכת המזבח או בדיני שבת?

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

ארבעת מדרשי חז"ל הללו נחלקים, באופן כללי, לשני סוגים:

המדרש שהקרבנות היו "שלא כהוגן" והמדרש "זה קרבן דוחה את השבת", (שניהם בפרשה יג) עוסקים בענין הכללי של קרבנות הנשיאים, אשר אחד מן החידושים שבקרבנות הנשיאים, בין יתר³⁷ החידושים, הוא, שקרבן הנשיאים דחה את השבת.

ואילו שתי הדרשות האחרות (שתיהן בפרשה יד) – "שאני אמרתי..." ו"מי הקדימני ואשלם..." – עוסקות בעיקר בפסוק "ביום השביעי נשיא לבני אפרים"³⁸, ודנות בעיקר במעלת הקרבן שהקריב נשיא אפרים ביום השבת.

ולפי זה יש לומר, שההבדל בין שני סוגים אלו, באופן כללי, הוא:

בשתי הדרשות הראשונות, העוסקות בקרבנות הנשיאים בכללות, מודגש שדחיית השבת היא פרט הקשור לקרבנות הנשיאים לחנוכת המזבח באופן כללי. כלומר, משום המעלה הכללית של חנוכת המזבח על ידי קרבנות הנשיאים דוחה הקרבה זו את השבת³⁹.