ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כב בחוקותי שיחה א

170

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

אינו נתפס כלל כי הוא כשוכן בית אדוניו מקום הברכה והחסד והטוב, וכל אשר יש לו – לה' יתברך הוא, ובתוך הברכה אין מקום לחרם חלילה".

ולכאורה אין מובן, מהו ההבדל בין ישראל, שיכולים להחרים, לבין כהנים ולויים שאינם מחרימים: והרי גם אצל ישראל אין מקום "לחרם חלילה", וכפי שנאמר לפני כן, "אי אפשר לו להוציאו מרשות המבורך לרשות אחר". אלא "אחר שידענו באמת כי כוונת המחרים להוציא אותו דבר מרשותו ראוי להשלים חפצו וישוב לרשות אדוניו ויהיה קודש". ומדוע, אפוא, אין אומרים כך כאשר כהן או לוי מחרימים, שהחפץ יצא מרשותם ויהיה קודש³⁴?

אלא, ההבדל ביניהם הוא: נכסי ישראל אינם שייכים לחלקו של הקדוש־ברוך־הוא מצד עצמם, אלא מצד היהודי – מה שקנה עבד קנה רבו, ולפיכך, גם אם אין חל ענין החרם (היפך הברכה) לגבי הנכסים, אלא הם נעשים קודש, בכל זאת, כיון שהסיבה לכך שהתורה מוציאה את הנכס מרשות היהודי היא "כוונת המחרים" "וחפצו" – רצון המתבטא גם בביטוי חרם, שבו השתמש היהודי – לכן חל על השדה הכינוי חרם, והיפך הברכה בנכסים אלו לגבי המחרים מתבטא בהוצאת השדה מרשותו – "וישוב לרשות אדוניו ויהיה קודש". וכפי שבפשטות הוא מכונה "שדה חרם".

ואילו לגבי הכהנים והלויים, הנכסים עצמם הוא "כשוכן בית אדוניו מקום הברכה והחסד והטוב וכל אשר יש לו לה' יתברך הוא" – ולכן בלתי אפשרי אפילו לכנות נכסים אלו בכינוי "חרם" לגבי הכהנים והלויים, אשר יגרום להוצאתו מרשותם.

ו. ההבדל בין דברי הגמרא לדברי הרמב"ם

וכיון שהכהנים אינם מחרימים משום שהכינוי "חרם" אינו יכול לחול על אחוזתם, ולפיכך כאשר כהן קבל מישראל שדה חרם, אשר מצד עצמו היה יכול לחול עליו הכינוי "חרם" – הרי אז יכול לחול עליו כינוי זה אף כאשר השדה נמצא ברשות³⁵ הכהן³⁶.

הערות

34. להעיר מקושית הרא"ש (הובאו בשטמ"ק ערכין כח, א. אות ז) על הדין שהכהנים אין מחרימין משום שהחרמים שלהם – "מאי נתינת טעם הוא זה מ"מ יהא חרם וימעלו בו עד שיאמר אני רוצה לזכות בו כו'".
35. אף ש"חרמי כהנים כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן הקדש* לכל דבריהם** שנאמר כל חרם בישראל קדש קדשים הוא לה' נתנו לכהן הרי הן כחולין לכל דבריהם שנאמר כל חרם בישראל לך יהי'" (ערכין כט, א. רמב"ם שם ה"ה). כשאר ממונו של כהן (פרש"י שם), שיהיו מותרים אפי' לזרים (רדב"ז לרמב"ם שם). וראה פרש"י בכורות לב, סע"א.
36. ויש להסביר זה – שהשינוי מרשות ישראל לרשות הכהן אינו משנה עצם השדה שיהי' "כשוכן בית אדוניו השי"ת".
. כ"ה ברמב"ם שם. ובברייתא (ערכין ובכורות שם) כהקדש. אבל בבכורות שם לפנ"ז: אי בי בעלים הקדש נינהו.
. שאסורין בהנאה ומועלין בהן (רבינו גרשום ערכין שם).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.