169

אפשרותו של הכהן להחרים אינה משום שזהו שדה חרמו, אלא משום שאין זו אחוזת עולם שלו. ואם כך, לא היה הרמב"ם צריך להדגיש שמדובר בכהן שהיתה לו שדה חרם, אלא שמדובר על קרקע שאיננה אחוזת עולם לו, והיה עליו לומר שמדובר בכהן שהיתה לו שדה שזכה בה מישראל, וכדומה?

גם עצם הדעה, שהחרם חל משום שהשדה איננו אחוזתו ממש טעונה הסבר: הסברו של הרמב"ם לגבי ההיקש שבין "שדה חרמו" לבין "שדה אחוזה" הפוך מההסבר בגמרא. בגמרא נאמר: מקיש שדה חרמו לשדה אחוזה של ישראל. מה שדה אחוזה של ישראל יוצא מתחת ידו ומתחלקת לכהנים וכו'"²⁹. כלומר, לומדים אודות שדה חרמו משדה אחוזה של ישראל שאותו פודה הכהן מן ההקדש, שכשם ששם השדה אינו שלו, והוא יוצא מתחת ידו, "אף שדה חרמו יוצא מתחת ידו..."³⁰.

ואילו הרמב"ם אומר "מלמד ששדה חרמו לו כשדה אחוזה לישראל", ומשמעות ניסוח זה היא, שהבעלות על שדה חרמו היא בדיוק כבעלות של ישראל על שדה אחוזה³¹, אשר ניתן להחרים אותו.

ה. שורש דיני חרמים – לפי ספר החינוך

כדי להסביר כל זאת יש להקדים את הסברו של בעל ספר החינוך³² אודות "שרשי" המצוה של דיני חרמים: "לפי שישראל הוא העם אשר בחר הא־ל לעבודתו ולהכיר שמו והם אינם תחת ממשלת המזלות אשר חלק ה' יתברך לעמים מן האומות, אבל הם תחת ידו של הקדוש־ברוך־הוא מבלי אמצעות מלאך ומזל, וכמו שכתוב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו כו', לא תנוח בהם רק טובה ושפע ברכה ורוח נדיבה וטהרה תסמכם. וההיפך והיא המארה והחרם על אויביהם ושונאיהם של ישראל, ועל כן כי יקצר רוח אחד מהם ויוציא מפיו לשון קללה וחרם על ממונו וקרקעותיו שהם תחת הברכה, הודיעו הכתוב שאי אפשר לו להוציאו מרשות המבורך לרשות אחר, לפי שכל אשר לישראל שהם חלק ה' יתברך לו הוא, ומה שקנה עבד קנה רבו, אבל מכל מקום אחר שידענו באמת כי כוונת המחרים להוציא אותו דבר מרשותו ראוי להשלים חפצו וישוב לרשות אדוניו³³ ויהיה קודש כו'. ומזה השורש הוא שאמרו רז"ל שכל אשר ללוים ולכהנים בין קרקע בין מטלטלין אין מחרימין אותן, כלומר, שאפילו אמר הכהן או הלוי על שדהו שיהיה חרם