168

ג. האם מדובר כאן על שדה אחוזה?

לגבי השאלה השלישית מדבריו של בעל המנחת חינוך המובאת לעיל (סעיף א) ניתן להבין ממפרשים אחרים¹⁹ שבמילים "שזכה בה אחר היובל" מתכוון כאן הרמב"ם למקרה אחר, וצריך להיות כתוב (או שיש לראות זאת כאילו כתב הרמב"ם במילים אלו): "או שזכה בה אחר היובל". הכוונה היא לשדה אחוזה של ישראל, אשר היהודי הקדיש אותו ולא פדה אותו, אשר אז השדה עובר לידי הכהנים ביובל²⁰ – וגם שדה כזה יכול הכהן להחרים "שאם החרימה היא מוחרמת מיד".

אך יש להבין: מדוע מדייק הרמב"ם ומקדים את המילים "כהן שהיתה לו שדה חרם", ואילו בסיום דבריו על הנלמד מפסוק זה הוא אומר רק "מלמד ששדה חרמו לו"²¹.

ד. דין שדה חרם – בחפצא או בגברא?

על עצם השאלה אודות דברי הרמב"ם שהכהנים אינם מחרימים, ניתן היה להשיב בפשטות²²: לדעת הרמב"ם הדין שהכהנים אינם מחרימים קרקעות איננו רק גזירת הכתוב, דין לגבי ה"גברא", שאצל הכהנים אינו קיים ענין החרם²³, אלא זהו פרט בדיני ה"חפצא", לגבי נכסי הכהן, וכפי שניתן להבין מן הדיוק שבשינוי אשר בלשון הרמב"ם:

במשנה נאמר: "הכהנים והלויים אין מחרימין", ואילו הרמב"ם משנה וכותב "קרקע ומטלטלין של כהנים ולויים אין מחרימים אותן".

והסיבה לכך היא, כדברי הרמב"ם בהמשך²⁴, "שהרי אומר²⁵ בשדה כי אחוזת עולם הוא לכם"²⁶, כנאמר בערי הלויים – ולכן דין זה חל דוקא לגבי שדות השייכות לבעליהן מלכתחילה עקב נתינת הקדוש־ברוך־הוא, השדות שבערי הלויים ואשר ירשו מאביהם²⁷, ואת השדות הללו לא ייתכן להחרים, משום שעל־ידי החרם "נפקעת" האחוזה מהם, והרי התורה אמרה "אחוזת עולם הוא להם"²⁸, אך שדה חרם שקבל הכהן איננו אחוזתו, ולכן הוא יכול להחרימו.

אך לכאורה אין די בכך, כי לפי זה