157
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לפי רבי שמעון בר יוחאי הדגש בבנים הוא שיהיו "בן ליורשו", "קם תחת אביו", שהאב והבן יהוו המשך אחד44 ועד כדי מציאות אחת45.
וזהו ההסבר לכך שהאדם חייב במזונות בניו: משום הקשר שלהם לאב46. כשם שהוא חייב במזונות האב, העבד, כך הוא חייב לפרנס את "חלק האב" הנמצא בבניו.
ולפי זה מובן טוב יותר המשך הפסוק ופירוש רש"י – "ויצא... הוא ובניו עמו... ואל אחוזת אבותיו ישוב", בענין זה הוא ובניו מהוים מציאות אחת וכן הוא ואבותיו, ולכן – ישוב אל אחוזת אבותיו.
ולפי זה יומתק מדוע מפרש רש"י בפשוטו של מקרא "ואל אחוזת אבותיו, אל כבוד אבותיו": כשם שאסור להפריד בין העבד לבין בניו, כך אסור להפריד בין העבד לבין אבותיו, ולכן "ואל אחוזת אבותיו – כבוד אבותיו – ישוב"47.
י. מכירה לעבדות – גלות ישראל
מן הענינים המופלאים בדרך הרמז אשר בפירוש רש"י זה:
ההימכרות לעבד היא רמז לענין הגלות48. אומרת התורה, שהן האב והן בניו – הן, כביכול, אבינו שבשמים, והן ישראל שהם "בנים למקום"49 – הלכו לגלות, כמאמר רבי שמעון בר יוחאי50 "חביבין ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן".
על כך מביא רש"י את מאמרו של רבי שמעון שיש בו חידוש גדול יותר51: לא זו בלבד ש"כל מקום שגלו
הערות
- 44. להעיר מחדא"ג מהר"ל ב"ב שם. ולהעיר ג"כ מפרש"י לך טז, ב. ויצא ל, א. ועוד.
- 45. ראה ע"ד ההלכה – ב"ב קנט, א. צפע"נ כללים ע' ירושה. וש"נ.
- 46. אף שרשב"י קאי במעלת הבן על הבת, ולא ע"ד בנים בכלל (וראה חדא"ג מהרש"א שם) – מ"מ מובן שגם בבת יש "כח האב" (ולהעיר מצפע"נ שם ע' ירושת הבת). גם י"ל דעיקר החיוב הוא בבניו, ושוב לא פלוג בין בניו ובנותיו.
- 47. עפ"ז יומתק הא דענין זה נאמר כאן דוקא, ולא לעיל בפ' משפטים, דלכאורה אדרבה: מכיון ששם איירי בנמכר בגניבתו, כש"כ* דהו"ל להזהיר ד"אין לזלזלו בכך" (ל' רש"י כאן).
- 48. ראה אוה"ח כאן.
- 49. אבות פ"ג מי"ד.
- 50. מגילה כט, א. רש"י נצבים לג, ג.
- 51. להעיר ממאמר רשב"י (זח"ג צ, ב) "לה' הישועה .. כד יפקון ישראל מגלותא פורקנא למאן לישראל או לקב"ה אלא .. לה' הישועה". נת' בשיחת ש"פ אמור תשל"ז. וראה ל' רש"י נצבים שם. לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 185 ואילך. חכ"ג ע' 202 ואילך.
- . אלא שי"ל להיפך, דגבי נמכר בגניבתו פשיטא דאין לזלזלו בכך, כי מכיון שהעבדות היא בתור עונש על הגניבה, מסתבר שכבר התחרט ועשה תשובה על גניבתו, אין לזלזלו בכך, דאין אומרים לבע"ת זכור מעשיך הראשונים דהוי אונאת דברים (ב"מ נח, ב. שו"ע אדה"ז חו"מ הל' אונאה סכ"ח. וראה רש"י פרשתנו כה, יז). משא"כ בפרשתנו שמדובר במוכר עצמו, הרי אין ברור כ"כ שהעבדות הביאתו לידי תשובה – שלכן "הפרשיות הללו נאמרו על הסדר" (רש"י פרשתנו כו, א) – ובמילא צריך להזהיר ד"אין לזלזלו בכך".
משנה אבות ג׳:י״ד - הטקסט מספריא
הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם. חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם. שנאמר (בראשית ט, ו) בצלם אלהים עשה את האדם. חביבין ישראל. שנקראו בנים למקום. חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום. שנאמר (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה. חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם. שנאמר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
רש"י על דברים ל״ג:ג׳ - הטקסט מספריא
אף חבב עמים. גַּם חִבָּה יְתֵרָה חָבַב אֶת הַשְּׁבָטִים; כָּל אֶחָד וְאֶחָד קָרוּי עַם, שֶׁהֲרֵי בִנְיָמִין לְבַדּוֹ הָיָה עָתִיד לְהִוָּלֵד כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב (בראשית ל"ה), "גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ":
כל קדשיו בידך. נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים גְּנוּזוֹת אִתּוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כ"ה) "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֵיךָ" (ספרי):
והם תכו לרגלך. וְהֵם רְאוּיִם לְכָךְ, שֶׁהֲרֵי תִּוְּכוּ עַצְמָן לְתוֹךְ תַּחְתִּית הָהָר לְרַגְלֶךָ בְּסִינַי:
תכו. לְשׁוֹן פֻּעֲלוּ, הֻתַּוְּכוּ לְתוֹךְ מַרְגְּלוֹתֶיךָ:
ישא מדברתיך. נָשְׂאוּ עֲלֵיהֶם עֹל תּוֹרָתְךָ (ספרי):
מדברתיך. הַמֵּ"ם בּוֹ קָרוֹב לִיסוֹד, כְּמוֹ (במדבר ז'), "וַיִּשְׁמַע אֶל הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו", "וָאֶשְׁמַע אֵת מִדַּבֵּר אֵלָי" (יחזקאל ב') כְּמוֹ מִתְדַּבֵּר אֵלַי, אַף זֶה מדברתיך — מַה שֶּׁהָיִיתָ מְדַבֵּר לְהַשְׁמִיעֵנִי לֵאמֹר לָהֶם, טי"ש פורפרלירש בְּלַעַז. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם שֶׁהָיוּ נוֹסְעִים עַל פִּי דְּבָרֶיךָ, וְהַמֵּ"ם בּוֹ שִׁמּוּשׁ, מְשַׁמֶּשֶׁת לְשׁוֹן מִן. דָּבָר אַחֵר — אף חבב עמים, אַף בִּשְׁעַת חִבָּתָן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֶרְאֵיתָ לָאֻמּוֹת פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת וּמָסַרְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיָדָם, כל קדושיו בידך, כָּל צַדִּיקֵיהֶם וְטוֹבֵיהֶם דָּבְקוּ בְּךָ וְלֹא מָשׁוּ מֵאַחֲרֶיךָ וְאַתָּה שׁוֹמְרָם:
והם תכו לרגלך. וְהֵם מִתְמַצְּעִים וּמִתְכַּנְּסִים לְתַחַת צִלְּךָ.
ישא מדברתיך. מְקַבְּלִים גְּזֵרוֹתֶיךָ וְדָתוֹתֶיךָ בְּשִׂמְחָה, וְאֵלֶּה דִבְרֵיהֶם:
אף חבב עמים YEA, HE LOVED THE PEOPLES — Also He loved the tribes with exceeding love. — Each individual tribe may be termed עם (or גוי), “a people”, for, you see, Benjamin alone was yet to be born when the Holy One, blessed be He, said to Jacob, (Genesis 25:11, see Rashi thereon) “A nation and a congregation of nations shall be of you."
כל קדשיו בידך ALL HIS SAINTS ARE IN THY HAND — the souls of the righteous are stored up with Him, just as it is said, (I Samuel 25:29) “And the soul of my lord shall be bound up in the bundle of life with the Lord thy God" (Sifrei Devarim 344:7).
והם תכו לרגלך AND THEY SAT AT THY FOOT — And they are deserving of this, because they betook themselves right into the middle within the underpart of the mountain unto Thy foot at Sinai.
— The word תכו expresses the idea of “they were acted upon” (a passive) — “they placed themselves right in the middle (תוך) between Thy feet”.
ישא מדברתיך EVERYONE RECEIVED THY WORDS — they bore upon themselves the yoke of the Law (Sifrei Devarim 344:3).
מדברתיך. The מ in it (in this word) has a close affinity to a root letter (i.e., it is an integral part of the noun and is not a prefix), as in (Numbers 7:89) “And he heard the voice uttering itself (מִדַּבֵּר) unto him”, and (Ezekiel 2:2) “And I heard Him that uttered Himself (מִדַּבֵּר) unto me”, which is the same as מִתְדַּבֵּר (see Rashi on Numbers 7:89). So, too, this word מדברתיך denotes: that which Thou didst speak unto Thyself to make it audible to me that I might tell them; tes pourparlers in old French, [English = thy utterances]. — Onkelos, however, translated it in the sense that they travelled in accordance with Thy words (only at Thy command), so that the מ in it is a servile letter (a prefix) used in the sense of מן. — Another explanation of this verse: אף חבב עמים, YEA, HE LOVED THE PEOPLES — even at the time of Thy love for the nations of the world — when You did show unto the nations a smiling (friendly) countenance and did deliver Israel into their power, even then כל קדשיו בידך ALL HIS SAINTS WERE IN THY HAND — all their righteous and pious people clung to You and did not depart from You and You did guard them (Bava Batra 8a),
והם תכו לרגלך and they betook themselves right into the midst of, and gathered beneath Thy shadow,
ישא מדברתיך they gladly accepted Thy decrees and Thy laws. And these were their words:
רש"י על ויקרא כ״ה:י״ז - הטקסט מספריא
ולא תונו איש את עמיתו. כָּאן הִזְהִיר עַל אוֹנָאַת דְּבָרִים, שֶׁלֹּא יַקְנִיט אֶת חֲבֵרוֹ וְלֹא יַשִּׂיאֶנּוּ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, לְפִי דַּרְכּוֹ וַהֲנָאָתוֹ שֶׁל יוֹעֵץ, וְאִ"תֹּ מִי יוֹדֵעַ אִם נִתְכַּוַּנְתִּי לְרָעָה? לְכָךְ נֶאֱמַר וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ — הַיּוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת הוּא יוֹדֵעַ. כָּל דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב, שֶׁאֵין מַכִּיר אֶלָּא מִי שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה בְלִבּוֹ, נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ (ספרא; בבא מציעא נ"ח):
ולא תונו איש את עמיתו YE SHALL NOT THEREFORE BE EXTORTIONATE TO ONE ANOTHER — Here Scripture warns against vexing by words (wounding a person’s feelings) — that one should not annoy his fellow-man, nor give him an advice which is unfitted for him, but is in accordance with the plan and the advantage of the adviser. But lest you should say, “Who knows whether I had any intention to do him evil?” Scripture therefore states: “but thou shalt fear thy God”! — He Who knows men’s thoughts, He knows it! In all cases where it is a matter of conscience (more lit., a matter handed over to the heart), when no one knows the truth except the one who has the thought in his heart, Scripture always states: “but be afraid of thy God”! (Sifra, Behar, Chapter 4 1-2; Bava Metzia 58b; cf. also Rashi on Leviticus 19:14.)
רש"י על ויקרא כ״ו:א׳ - הטקסט מספריא
לא תעשו לכם אלילים. כְּנֶגֶד זֶה הַנִּמְכָּר לְגוֹי, שֶׁלֹּא יֹאמַר הוֹאִיל וְרַבִּי מְגַלֶּה עֲרָיוֹת, אַף אֲנִי כְּמוֹתוֹ, הוֹאִיל וְרַבִּי עוֹבֵד עָ"זָ, אַף אֲנִי כְּמוֹתוֹ, הוֹאִיל וְרַבִּי מְחַלֵּל שַׁבָּת, אַף אֲנִי כְּמוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֶמְרוּ מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ; וְאַף הַפָּרָשִׁיּוֹת הַלָּלוּ נֶאֶמְרוּ עַל הַסֵּדֶר: בַּתְּחִלָּה הִזְהִיר עַל הַשְּׁבִיעִית, וְאִם חָמַד מָמוֹן וְנֶחְשַׁד עַל הַשְּׁבִיעִית, סוֹפוֹ לִמְכֹּר מִטַּלְטְלָיו, לְכָךְ סָמַךְ לָהּ וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר — (מַה כְּתִיב בֵּיהּ? אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ — דָּבָר הַנִּקְנֶה מִיָּד לְיָד) — לֹא חָזַר בּוֹ, סוֹף מוֹכֵר אֲחֻזָּתוֹ, לֹא חָזַר בּוֹ, סוֹף מוֹכֵר אֶת בֵּיתוֹ, לֹא חָזַר בּוֹ, סוֹף לֹוֶה בְרִבִּית — כָּל אֵלּוּ הָאַחֲרוֹנוֹת קָשׁוֹת מִן הָרִאשׁוֹנוֹת — לֹא חָזַר בּוֹ, סוֹף מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ, לֹא חָזַר בּוֹ, לֹא דַיּוֹ לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֲפִלּוּ לְגוֹי:
ואבן משכית. לְשׁוֹן כִּסּוּי, כְּמוֹ "וְשַׂכֹּתִי כַפִּי" (שמות ל"ג), שֶׁמְּכַסִּין הַקַּרְקַע בְּרִצְפַּת אֲבָנִים:
להשתחות עליה. אֲפִלּוּ לַשָּׁמַיִם, לְפִי שֶׁהִשְׁתַּחֲוָאָה בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם הִיא וְאָסְרָה תוֹרָה לַעֲשׂוֹת כֵּן חוּץ מִן הַמִּקְדָּשׁ (מגילה כ"ב):
לא תעשו לכם אלילם YE SHALL MAKE YOU NO IDOLS This command is repeated here with reference to one who has sold himself as a slave to a non-Jew in order that he should not say "Since my master is a libertine I will be like him; since my master worships idols, I will be like him; since my master desecrates the Sabbath, I will be like hin", on this account have these verses (v. 1 and v. 2) been stated. Indeed all these sections (these of the whole Sedrah) are stated in the sequence in which the incidents to which they refer actually occur. First Scripture warns the people about the seventh year's produce (not to do trade in them). If, however, one is covetous of money and brings himself under the constant suspicion of trading in the seventh-year fruits, he will at some time have to sell his movable property on account of his destitution. It is for this reason that Scripture put in juxtaposition to it (the“And when you make a sale [to your fellow-Jew]” (25:14) “or make a purchase from the hand…,” something that is transferred from hand to hand). If he still does not repent, he will eventually have to sell his inheritance (25:25). If he even then does not repent, he will eventually have to sell his home, and if even then, he does not repent, he will eventually have to borrow money with interest (verses 25:35-38). Now, the later the scenario in this passage, the more severe it is [i.e., first he sells his belongings, then his property, then his home and then even borrowing with interest which is more severe than selling one’s property; (Nachalath Ya’akov) thus, the passage continues accordingly, for] if he still does not repent, he will eventually have to sell himself [to his fellow Jew as a servant] (verses 25:39-46); and [finally,] if he has still not repented, not enough that he had to be sold to his fellow Jew - but he will [be forced to sell himself] even to a non-Jew! (Kiddushin 20a)
ואבן משכית (a kind of mosaic pavement) — The word משכית is an expression denoting “covering”, similar to the verb in (Exodus 33:22) “I will cover thee (ושכותי) with my hand”. Such a mosaic is so called because people cover the ground with a pavement of stones
להשתחות עליה TO PROSTRATE YOURSELVES UPON IT, not even to the Lord, since prostration involves stretching forth of hands and feet (the highest form of adoration) and Scripture forbids doing so outside the Temple (Megillah 22b)
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.