151
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אלא, שכיון שרש"י מציין את דין מזונות אשתו, הוא מזכיר בדרך אגב את דין מזונות בניו, בהסתמכו על הפסוק שבפרשתנו. כפי שאכן נאמר במכילתא10: ".. חייב במזונותיה ובמזונות בניו שנאמר ויצא מעמך הוא ובניו עמו".
אך פירוש זה דורש הסבר,
כי לפי זה היה צריך רש"י להזכיר בפרשתנו בדרך אגב גם את "אשתו"*, כפי שאכן נאמר ב"תורת כהנים"11 "מה רבו חייב במזונותיו אף רבו חייב במזונות אשתו ובניו" –
ובנוסף לכך, הרי אם במכילתא צריך לציין במפורש שמזונות בניו נלמדים מפסוק אחר, בודאי ובודאי שרש"י, המפרש את פשוטו של מקרא גם לבן החמש, היה צריך לעשות זאת.
הכרחי, אפוא, לומר, שלפי רש"י – בדרך הפשט – ניתן ללמוד ממזונות אשתו לגבי מזונות בניו12. ואין מובן: לשם מה יש צורך בלימוד נוסף, מן הפסוק שבפרשתנו, לכך שרבו חייב במזונות בניו?
התמיהה אף רבה יותר: רש"י בפרשתנו מדייק בלשונו ואומר "מכאן שרבו חייב במזונות בניו", ולא כפי שהוא מתבטא בפרשת משפטים בביטוי "מגיד הכתוב". רש"י מדגיש, שהלימוד הוא דוקא "מכאן", ולא ממקור אחר. יוצא, ששני פירושי רש"י אלו סותרים זה לזה?
ד. "בנו" או "בתו"
כדי להבין זאת, יש להקדים ולבאר דיוק נוסף בלשון רש"י בפרשתנו:
רש"י מתחיל דבריו בלשון "נפעל" – "אם הוא נמכר", ומסיים בלשון "פעל" – "בניו מי מכרן". ולכאורה, צריך היה רש"י להשתמש באותה לשון ולומר "אם הוא נמכר בניו (על ידי) מי נמכרו13 (נמכרים14)", או "אם הוא מכר עצמו15 בניו מי מכרן"?
והפלא בכך אף רבה יותר: בגמרא אכן נאמר "אם הוא נמכר בניו .. מי נמכרים", ואילו רש"י משנה ניסוח זה ואומר "בניו מי מכרן"!
ההסבר לכך הוא:
לפי ההלכה אין אב יכול למכור את בנו הקטן לעבד. כפי שלומדים מן
הערות
- 10. משפטים שם.
- *. ודוחק לומר דסמיך כאן פ' בהר על פירושו לעיל בפ' משפטים.
- 11. עה"פ. וראה גם אלשיך כאן.
- 12. כי ע"ד הפשט לא אמרינן שמפני בושת האשה לחזר על הפתחים יתחייב האדון במזונותי'. וראה גם פענח רזא (בהגהה) ודברי דוד משפטים שם, דילפינן בניו מאשתו. וראה רמב"ן שם. ובמכילתא דרשב"י שהובא ברמב"ן שם: אם בעל אשה הוא מה הוא חייב במזונותיו אף לאשתו ובניו חייב במזונותיהן.
- 13. אם הפירוש ד"אם הוא נמכר", הוא (לא – "אם מותר למכור א"ע" – כ"א) אם הוא מכר א"ע (בפועל). וראה לקמן בפנים.
- 14. כהלשון בקידושין שם.
- 15. שהרי במוכר עצמו מפני דחקו הכתוב מדבר, כמפורש בהתחלת הפרשה (כה, לט) "וכי ימוך אחיך גו'" (רש"י משפטים כא, ב. וראה לקמן בפנים סעיף ו).
רש"י על שמות כ״א:ב׳ - הטקסט מספריא
כי תקנה עבד עברי. עֶבֶד שֶׁהוּא עִבְרִי; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עַבְדּוֹ שֶׁל עִבְרִי – עֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁלְּקַחְתּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל – וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד? וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם (ויקרא כ"ה), בְּלָקוּחַ מִן הַגּוֹי, אֲבָל בְּלָקוּחַ מִיִּשְׂרָאֵל יֵצֵא בְּשֵׁשׁ? תַּ"לֹ כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי (דברים ט"ו), לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְאָחִיךָ:
כי תקנה. מִיַּד בֵּית דִּין שֶׁמְּכָרוּהוּ בִגְנֵבָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּמוֹכֵר עַצְמוֹ מִפְּנֵי דָּחְקוֹ, אֲבָל מְכָרוּהוּ בֵית דִּין לֹא יֵצֵא בְשֵׁשׁ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ (ויקרא כ"ה), הֲרֵי מוֹכֵר עַצְמוֹ מִפְּנֵי דָּחְקוֹ אָמוּר, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם כִּי תִקְנֶה? בְּנִמְכַּר בְּבֵית דִּין:
לחפשי. לְחֵרוּת:
כי תקנה עבד עברי IF THOU BUYEST AN עבד עברי — This means a servant who is a Hebrew. Or perhaps this is not so, but it means a servant of a Hebrew (one who had been the servant of a Hebrew), i. e. a Canaanitish servant whom thou hast bought from an Israelite, and it is with regard to him that Scripture states “six years he shall serve”! — And if you ask, how I will then explain the commandment, (Leviticus 25:46) “and you shall leave them (the Canaanitish servants) as an inheritance for your children [and they shall serve you forever]”? then I reply, that this refers to the case of a Canaanitish servant who has been bought from a heathen; but if such a servant has been bought from an Israelite he shall go free at the end of six years! — This explanation that our text refers to a Canaanite servant will not hold, for Scripture states, (Deuteronomy 15:12) “and if thy brother an Hebrew man be sold unto thee [and serve thee six years, then in the seventh year thou shalt let him go free from thee]” — the Torah says, as it were, by using the two terms העברי and אחיך: I tell you this (that the servant shall go free in the seventh year) only with regard to thy brother! Consequently Leviticus 25:46 has to be applied to any Canaanite servant, whether bought from a Hebrew or from a heathen and עבד עברי in our text can only denote עבד שהוא עברי. (Mekhilta)
כי תקנה IF THOU BUYEST [AN HEBREW SERVANT] — This means an Hebrew servant whom thou hast bought from the hand of the court which sold him for a theft which he had committed, as it is said, (Exodus 22:2) “if he (the thief) have nothing, then shall he be sold for his theft”. Or perhaps this is not so, but Scripture is referring to the case of one who sells himself as a servant on account of his destitution, whilst he who has been sold by the court for his theft shall not go free at the end of six years! This assumption it erroneous, for when Scripture states, (Leviticus 25:39, 40) “and if thy brother that dwelleth by thee be waxen poor, and he sells himself unto thee … [he shall serve thee unto the year of jubilee]”, it is plain that in this passage there is mentioned the case of one who sells himself on account of his destitution. How then must I explain כי תקנה in this verse? Obviously as referring to him who was sold by the court (Mekhilta).
לחפשי means INTO FREEDOM (i. e. חפשי is a noun like חֹפֶשׁ but having a redundant י at the end).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.