150

איננה להקדים את השאלה על הפסוק ולתרץ אותה לאחר מכן, אלא לומר מלכתחילה רק את פירוש הפסוק – להתחיל בדבריו מיד בפירוש הפסוק: "מכאן שרבו חייב מזונות בניו", ללא הקדמת השאלה⁷ "בניו מי מכרם".

ב. ההבדל הלשוני בין הפסוקים

לכאורה, ניתן היה להסביר שההבדל בין שני פירושי רש"י הללו נובע מן ההבדל בלשונם של שני הפסוקים:

בפסוקנו נאמר "הוא ובניו עמו", ולפיכך מדבר גם רש"י אודות "אם הוא נמכר בניו מי מכרם". ואילו בפרשת משפטים נאמר רק "ויצאה אשתו עמו", ללא המילה "הוא", ולכן אומר רש"י רק "וכי מי הכניסה...".

אך כלל אין די בהסבר זה, כי רש"י כתב את פירושו על התורה בדיוק מירבי ובקיצור, ואינו מתבטא במליצות או בלשון נופל על לשון, וכדומה. ואם המילים "אם הוא נמכר" אינן מהוות פירוש למילה "הוא" המופיעה בפסוק, אלא הקדמה ל"בניו מי מכרם" – הרי ממה נפשך:

אם לשאלה "בניו מי מכרם" דרושה ההקדמה "אם הוא נמכר" צריך היה רש"י להקדם זאת גם בפירושו בפרשת משפטים, ואם לשאלה זו אינה דרושה ההקדמה, אשר על כן אין רש"י מביאה בפרשת משפטים – מדוע מופיעה הקדמה זו בפירוש רש"י בפרשתנו?

הכרחי לומר, שיש הבדל תוכני בין שני הפסוקים, ומשום כך יובן גם מדוע: א) בפרשת משפטים אין רש"י מצטט את מאמרו של רבי שמעון, אלא את דברי המכילתא, ואילו בפרשתנו מתאים דוקא מאמרו של רבי שמעון. ב) בפרשתנו מציין רש"י גם את שמו של בעל המאמר – רבי שמעון, ואילו בפרשת משפטים אין הוא מציין את שמו של בעל המאמר מן המכילתא – רבי יצחק.

ג. "מזונות אשתו ובניו"

על שני פירושי רש"י אלו מתעוררת תמיהה נוספת:

בפרשת משפטים אומר רש"י "מגיד הכתוב .. חייב במזונות אשתו ובניו", למרות שבפסוק אין מוזכרים "בניו", אומרים המפרשים⁸, שבתוספת "בניו" אין רש"י מתכוון לומר שלומדים זאת מהפסוק "ויצאה אשתו עמו"

– שהרי, כאמור, בפסוק מדובר רק על "אשתו", ואין ללמוד מכך את דין מזונות "בניו", וכנאמר בגמרא⁹, הרי יותר מכך: לפי ההגיון ניתן לומר שרבו חייב דוקא במזונות האשה, כי היא מתביישת לחזר על הפתחים, אך לא במזונות בניו –