150

שיחה ב

א.>

א. "הוא ובניו עמו"

בפרשתנו אומרת התורה, שיהודי שמכר את עצמו כעבד ליהודי אחר, הרי כשמגיעה "שנת היובל" – "ויצא מעמך הוא ובניו עמו"¹.

רש"י מצטט את המילים "הוא ובניו עמו", ומפרש: "אמר רבי שמעון: אם הוא נמכר, בניו מי מכרם, אלא מכאן שרבו חייב במזונות בניו".

יש להבין: השאלה על הפסוק היא רק "בניו מי מכרם" – ומדוע, אפוא, מוסיף רש"י את ההקדמה "אם הוא נמכר"?

אמנם, אלה הם דבריו של רבי שמעון², אך, כאמור מספר פעמים, אין דרכו של רש"י בפירושו על התורה לצטט את דרשות חז"ל בלשונן, ולכן הוא משנה, משמיט ומקצר לעתים קרובות מלשון חז"ל, בהתאם לפירוש הפסוק על־פי פשוטו של מקרא.

התמיהה אף חזקה יותר: בענין עבד עברי בפרשת משפטים נאמר³ "אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו", ורש"י מפרש: "ויצאה אשתו עמו – וכי מי הכניסה שתצא, אלא מגיד הכתוב שהקונה... חייב במזונות...".

שם אנו רואים, שרש"י אינו מוסיף את ההקדמה "אם הוא נמכר", אלא מיד הוא שואל על "אשתו" – "וכי מי הכניסה...". ומדוע, אפוא, הוא כן מוסיף כאן בפרשתנו את ההקדמה "אם הוא נמכר"?

הפליאה אף רבה יותר: המקור של דברי רבי שמעון, אשר רש"י מביא בפרשתנו, הוא בגמרא^*, ושם נאמר, שרבי שמעון דרש גם את הפסוק שבפ' משפטים "ויצאה אשתו עמו" באותו ניסוח – "אמר רבי שמעון אם הוא נמכר, אשתו מי נמכרה, מכאן שרבו חייב...", אך בכל זאת, שם אין רש"י מצטט את דברי רבי שמעון בלשונם – "אם הוא נמכר..." – אלא הוא מצטט מן המכילתא⁴ "וכי מי הכניסה שתצא". ואילו בעניננו הוא מצטט את לשונו של רבי שמעון?

יותר מכך: גם העובדה שרש"י מצטט את המילים "בניו מי מכרם" אינה מובנת: ב"תורת כהנים" מובאת כאן⁵ המסקנה מן הפסוק מלכתחילה – "רבו חייב במזונות .. בניו", ללא השאלה "בניו מי מכרם"⁶. ואם כך צריך היה רש"י – אשר דרכו בפירושו