145

(ממחרת השבת כפשוטו) – "אז הן השבתות תמימות כששת ימי בראשית .. ואם יבוא ישוע .. לא יהיו תמימות".

ותמוה: החובה של "תמימות" קיימת בכל שנה ושנה, ועל כן מי ששכח לספור שוב אינו מברך, שהרי ספירת העומר היא מהערב²⁰ – ומדוע נאמר במדרש שהענין של "תמימות" הוא דוקא כאשר פסח חל בשבת?

יותר מכך: לכאורה נותן הדבר אפשרות לשיטת הבייתוסים ח"ו – שהספירה מתחילה תמיד מ"ממחרת יום השבת".

ההסבר לכך הוא: כאשר ה"שבתות תמימות כששת ימי בראשית" אז ה"תמימות" מושלמת²¹. אך שלימות זו אינה מעכבת בדיעבד²² – הענין המעכב של "תמימות" הוא ספירת מ"ט ימים –

השלימות של "תמימות" היא דוקא כאשר "תמימות כששת ימי בראשית" (פסח שחל בשבת).

ו. שלימות עצרת – יום מתן תורה

ואם כך הם פני הדברים, שהתורה מדברת לפעמים אודות המצוה כפי שהיא בשלימותה לכל פרטיה (למרות שלא כל הפרטים מעכבים את קיום המצוה בדיעבד), הרי על ידי כך ניתן להסביר תמיהה המתעוררת לגבי סיום ספירת העומר – חג השבועות:

לגבי התאריך שבו חל חג השבועות אומרים חז"ל²³ "פעמים חמשה, פעמים ששה, פעמים שבעה". כלומר, חג השבועות, בתקופה שבה מקדשים את המועדים על פי הראיה²⁴, אינו חל תמיד ביום מתן תורתנו, אשר הוא בששה²⁵ (או בשבעה²⁶) בסיון.

וידועה התמיהה על כך²⁷: הרי אנו מוצאים שחז"ל מקשרים את חג השבועות עם יום מתן תורה, כנאמר בתלמוד הירושלמי²⁸, שלגבי הקרבנות של עצרת אין מוזכר בתורה הביטוי חטא, המוזכר לגבי קרבנות של מועדים אחרים, והסיבה לכך היא "מכיון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם".