80

ולפי זה מובן גם מענהו של משיח לרבי יהושע בן לוי⁶⁶, על שאלתו "לאימת אתי מר", "אמר לו היום", והסברו של אליהו "הכי אמר לך, היום⁸³ אם בקולו תשמעון":

יש כלל בתורה, שאין מקרא יוצא מידי פשוטו⁸⁴. אין כאן כוונה לשלול את הפירוש הפשוט של "היום" שאמר המשיח, שהיום הוא מצב של "זכו" וראויים לביאתו "היום", אלא מסיבירים שמשיח "לא אתא" משום שחסרה השלמות של "בקולו תשמעון", חסר הסיום של בירור וזיכוך חיצוניות הרע –

ובמיוחד בדורותינו אלה, כאשר ישראל חשים שמשיח "הנה⁸⁵ זה עומד אחר כתלינו"⁸⁶. ויותר מכך: לכותל כבר יש "חלונות" ו"חרכים", ויותר מכך: המשיח "משגיח⁸⁵ מן החלונות מציץ מן החרכים" – הוא משגיח ומצפה שכבר נשלים את ה"פכים קטנים", "לצחצח את הכפתורים"⁸⁷ ונסיים את הבירור "שבסוף לבושיו" –

שאז בא משיח תיכף ומיד, "ארו⁸⁸ עם עניני שמיא כבר אינש אתה"", הוא בא באופן של אחישנה, כי זהו מצב של "כולו זכאי, דכתיב⁸⁹ ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ"⁶⁶

מהענין של "וזרעתי לי בארץ"⁹⁰ – "הבאים⁹¹ ישרש יעקב" – מגיעים לידי "יציץ⁹¹ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה", בקרוב ממש.

(משיחות ש"פ תזריע תשמ"א,

ש"פ תזריע ומצורע תשמ"ב)