81

שיחה א

א. "זאת תורת הזב"

לאחר הפרשיות העוסקות בדיני הזב¹, איש כי תצא ממנו שכבת זרע², הנידה³ והזבה⁴, מסיימת התורה ואומרת בסוף הפרשה: "זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע... והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה...".

על כך מפרש רש"י: "זאת תורת הזב, בעל ראיה אחת ומהו תורתו. ואשר תצא ממנו שכבת זרע, הרי הוא כבעל קרי טמא טומאת ערב. והזב את זובו, בעל שתי ראיות ובעל שלש ראיות שתורתן מפורשת למעלה".

מסבירים המפרשים⁵, שההכרח של רש"י לפרש שב"זאת תורת הזב" אין הכוונה ל"תורת הזב" שאודותיה דובר לפני כן בפרשה, אלא על "בעל ראיה אחת", אשר "תורתו" נאמרת בפסוק כאן – "ומהו תורתו, ואשר תצא ממנו שכבת זרע" – הוא מכך שהתורה שבה ואומר בפסוק הבא "והזב את זובו לזכר".

לפיכך מסביר רש"י, ששני פסוקים אלו⁶ – "זאת תורת הזב ו"הזב את זובו" – עוסקים בשני ענינים:

א) ב"זאת תורת הזב" מדובר אודות "בעל ראיה אחת", והתורה מפרידה בינו לבין הזב בכלל, משום שחלה עליו הלכה אחרת – "ומהו תורתו" – של "בעל ראיה אחת" – "הרי הוא כבעל קרי".

ב) ב"והזב את זובו" מדובר אודות "בעל שתי ראיות ובעל שלש ראיות שתורתן מפורשת למעלה"⁷.

ב. הקשיים על פירוש רש"י

אך יש להבין: על פירוש זה, שמדובר כאן על שני סוגים – "בעל ראיה אחת" ו"בעל שתי ראיות ובעל שלש ראיות" – מתעוררים מספר קשיים לפי הפשט⁸, כי:

א) מדוע כתובה "תורתו" של בעל ראיה אחת רק בסוף הפרשה, לאחר הסוגים האחרים, ולאחר הפסוק⁹ "והזרתם את בני ישראל מטומאתם...", ולא לפני כן, בדיני זב