34

פסח הוא היום השביעי של יציאת מצרים, באמצעות "נגלה עליהם", אז חל הגילוי מלמעלה⁴⁷. וכפי שהיה בפשוטם של דברים, שבקריעת ים סוף הושלמה יציאת מצרים, כי עד אז עדיין היתה אימת מצרים עליהם⁴⁸.

וכאשר הגיע היום השביעי, נעשה הגילוי מלמעלה מופנם באופן של "עצרת" וקליטה, והביא משום כך לידי אמירת שירה על ידי בני ישראל.

ולכן אכילת מצה היא כבר בפנימיות אז, ומשום כך היא רשות, כדלעיל.

לעומת זאת, אחרון של פסח הוא היום השביעי של ספירת העומר, של העבודה מלמטה, הבירור והזיכוך של שבע מדות האדם על ידי האדם עצמו,

וכפי שנעשה הדבר כפשוטו בפעם הראשונה, שביציאת מצרים התחילו בני ישראל מעצמם לספור את הימים לקראת קבלת התורה, שאז יגיעו ל"תעבדון את האלקים על ההר הזה"⁴⁹ –

שכאשר כבר מגיעים ליום השביעי של הספירה ושל העבודה מלמטה, הרי אז לא זו בלבד שהעבודה רוחנית של אכילת מצה – ביטול הישות העצמית – היא רשות, אלא כבר אפשר אז לאכול, ואף צריך להדר ולאכול מצה שרויה, שיש בה חשש חמץ, כי מעלים גם דרגה זו בעבודת ה', כדלעיל.

ח. אחרון של פסח – הגאולה העתידה

זהו הסבר רק לפרט באחרון של פסח, כזמן שבו משלימים את הספירה והבירור של המחזור הראשון של שבע המדות, הספירות (דחסד) של ספירת העומר. אך מובן שהמנהג להדר בלאכול שרויה קשור גם לעצם מהותו של אחרון של פסח, יום אשר כשמו כן הוא, שהוא מסיים ומשלים את זמן חרותנו, חג הפסח, וכן גם לגבי שביעי של פסח, כדלהלן.

כדי להבין זאת יש להקדים את אמרתו של אדמו"ר הצמח צדק, אשר כ"ק מו"ח אדמו"ר מביא באחת משיחותיו⁵⁰, ואלה דבריו: היום האחרון של פסח נקרא בשם זה, כי בו מסתיים הענין אשר התחיל בלילה הראשון של פסח. הלילה הראשון של פסח הוא החג אשר בו הוציאנו הקב"ה ממצרים, וגאלנו בגאולה הראשונה על ידי משה רבינו, שהיה הגואל הראשון – וזו היתה ההתחלה. אחרון של פסח, הוא החג שלנו על הגאולה האחרונה, אשר הקדוש־ברוך־הוא יגאלנו מן הגלות האחרונה על ידי משיח צדקנו שהוא הגואל האחרון. היום הראשון של פסח הוא יום שמחתו של משה רבינו, ואחרון של פסח הוא יום שמחתו של משיח.