212

של ישראל לקבלת התורה, בהקדימם נעשה לנשמע, מלמעלה – "כפה עליהם הר כגיגית"⁴⁴. אך בימי הפורים נאמר "וקבל היהודים", קבלה מושלמת, באמצעות מסירות נפש של כל ישראל מעצמם, ולכן היה זה הגמר והשלימות של קבלת התורה –

שכשם שכאשר "החלו לעשות" במתן תורה, הרי דוקא בזכות ערבותם של הילדים – "בנינו עורבים אותנו"⁴⁸ – נתן אז הקדוש־ברוך־הוא את התורה לישראל,

כך היה בתקופה של "וקבל היהודים" בימי אחשורוש, שהקבלה הגמורה נעשתה על ידי "ערבותם" של הילדים – על ידי תינוקות של בית רבן⁴⁹ הללו, וכל כ"ב אלף התינוקות שאסף מרדכי, ולמד עמם, ועורר בהם מסירות נפש בגלוי ובפועל, כפי שמספרים חז"ל בהרחבה⁵⁰.

וכשם שהחידוש של פורים לעומת מתן תורה הוא שבמתן תורה היתה מסירות הנפש של ישראל בעיקר בכח, מצד נשמתם ומלמעלה, ואילו בפורים הם היו מוכנים למסור את נפשם בפועל גם מצד גופם ומלמטה –

כך גם לגבי "בנינו עורבים אותנו", שבפורים לא היה זה רק בכח ועקב אמירתם של האבות, אלא הדבר התבטא בפועל גם אצל הבנים עצמם, כדלעיל, ואף יותר מכך: הם עוררו זאת גם אצל אבותיהם.

ומשום כך היתה דוקא אז הקבלה המושלמת – "וקבל היהודים".

י. ההוראה: "מפי עוללים...

להשבית אויב ומתנקם"

מכך נלמדת הוראה לכל הדורות, ובמיוחד לדור של עקבתא דמשיחא, כאשר אנו עדיין "עבדי אחשורוש"⁵¹:

כאשר רוצים לדעת את מצבה ואת עתידה של האומה היהודית, יש להביט מה קורה לתינוקות, גם, ובעיקר, כאשר הם באים מבית הספר.

משמעותם הברורה של הדברים היא: החינוך צריך להיות כזה, שכבר בשנות ילדותם המוקדמות, אף לפני שהילדים מסוגלים להבין רעיונות שכליים, יש לחנכם ולנטוע בהם את ההכרה שלא לחשוש משום דבר, אלא מהקדוש־ברוך־הוא בלבד, כפי שהורה לבעל־שם־טוב בהיותו בן חמש שנים, אביו, רבי אליעזר⁵²: אל תירא מאף אחד ומשום דבר בעולם, אלא מהקדוש־ברוך־הוא בלבד.

וכאשר הם גדלים ומסוגלים להבין, מלמדים אותם ענין שני, להבין ש"עוצו עצה ותופר... כי עמנו א־ל", ולאחר מכן את הענין השלישי, כפי שפורט לעיל.