211

שכבר התפתח יותר⁴² בשכלו ובדעתו, מלמדים שהיהודי אינו נבהל ו"מתרגש" ממגבלות ומחוקי הטבע שטבע הקדוש־ברוך־הוא, עם כל ההסבר על הפסוק השלישי.

ח. התינוקות יעוררו את הניצוץ היהודי

כאשר שמע מרדכי את הפסוקים מן הילדים כש"היו באים מבית הספר" – שחינוכם היה באופן שלא רק בעת היותם בין כתלי "בית הספר" מעוררים ונוטעים בהם אמונה ומסירות נפש – "אל תירא..." – ומיישבים זאת גם בשכלם ובלבם, אלא הם מצטיידים בכך גם כאשר הם "באים מבית הספר", בבואם לבתיהם – "שחק והיה שמח שמחה גדולה". מפסוקיהם של התינוקות הוא ראה, שהניצוץ היהודי שלם אצל כל היהודים. ולכן אף אלו אשר אצלם עדיין אין הוא גלוי, הרי תינוקות אלו יעוררו זאת ויגלו זאת בהם בבואם מבית הספר לבתיהם.

בכך מוסבר גם הדיוק בלשונו של מרדכי: ששמחתו היתה על ה"בשורות טובות שבשרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו" – עצם הדיבורים של התינוקות מהוים "בשורות טובות שבשרוני" שהניצוץ היהודי ומסירות הנפש המבטלים את גזירת המן קיימים בשלימות⁴³ אצל כל היהודים – "שלא אפחד...".

ומשום כך גם "מיד כעס המן הרשע ואמר: אין אני שולח ידי תחילה אלא באלו התינוקות" – בתינוקות אלו הוא ראה את ההמשכיות ואת הגורם של "לא יכרע ולא ישתחוה" אליו, ואל כל עבודה זרה.

ט. פורים – משלמת מתן תורה

לפי האמור לעיל מובנים יותר דבריהם הידועים של חז"ל⁴⁴ על "קיימו וקבלו היהודים"⁴⁵ – "קיימו מה שקבלו כבר" ושבפורים בוטלה "מודעא רבה לאורייתא" ("מודעה של ביטול קבלת התורה ח"ו כיוון שהיתה, כביכול, בכפיה), כי "הדר קבלוה בימי אחשורוש", (= לאחר מכן קיבלו אותה – מרצון – בימי אחשורוש), וכפי שמבואר בתורת החסידות⁴⁶ הפסוק⁴⁷ "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות", שבמתן תורה היתה רק התחלה – "החלו לעשות" – כי אז נבעה מסירות הנפש