147
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
והשראת השכינה במשכן יכולה להיעשות רק על ידי רצונו וכחו של ה' יתברך הכל יכול, כדברי שלמה15: "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה"16, שזוהי התמיהה על כך ששכינתו הבלתי מוגבלת, אשר "השמים ושמי השמים – כולל העולמות העליונים – לא יכלכלוך" קשורה ושוכנת "בבית הזה". ובכך מודגש, שהדבר הוא רק מצד כחו הבלתי מוגבל של הקדוש־ברוך־הוא17, ולא עקב כחו ופעולתו של האדם למטה –
ואילו משמעות המילה "תרומה" מדגישה, להיפך, את פעולתו של האדם, ולא את השראת האלקות במקדש מלמעלה. ויותר מכך: במילה "תרומה" – ולא "מקדש" – אין נרמז אפילו כיצד הופכת נדבת המשכן להיות של הקדוש־ברוך־הוא, אלא רמוזה כאן רק ההפרשה מצד ג. לשם מה מפורטת בניית
המשכן?
כדי להבין זאת, יש להקדים שאלה כללית בענין זה: מדוע מספרת התורה בהרחבה רבה כל כך על תרומת המשכן, עשיית קרשי המשכן, היריעות וכו'? וכשאלת חז"ל19 "מאי דהוה הוה" (=מה שהיה – היה)! התורה בעצמה אומרת שהמשכן הוא ארעי, כנאמר20 "ואהיה מתהלך באהל ובמשכן", זהו ציווי רק "לפי שעה21 כמו שנאמר22 כי לא באתם עד עתה..." הציווי לדורות הוא בנין המקדש בירושלים23, בית עולמים. ואם כך, לשם מה חשובים פרטי המשכן לישראל לדורות, בכל התקופות ובכל המקומות24, גם לאחר שהמשכן נגנז25, ובמקומו נבנה בית המקדש?
את הסיפור והדינים של בנין בתי המקדשות, למרות שגם הם חרבו, צריכים ישראל לדעת בקשר למקדש
הערות
- 15. מלכים א ח, כז.
- 16. ועד"ז אמר משה לגבי המשכן – ראה פסיקתא דר"כ פ"ב. סוף פ"ו. פס"ר ספט"ז. תנחומא תשא יו"ד (ועוד).
- 17. וראה אוה"ת ויצא קעח, ב ואילך. ביאוה"ז (להצ"צ) ויצא ע' קד ואילך. ספר המאמרים פר"ת ס"ע קפג ואילך. ד"ה רב ברכי' (פ"ג) וד"ה האומנם תרמ"ג.
- 19. יומא ה, ב. ועוד.
- 20. שמואל ב ז, ו. ועי' פרש"י שם. וראה זח"ב רמא, א. ובכ"מ.
- 21. לשון הרמב"ם ריש הל' בית הבחירה.
- 22. ראה יב, ט.
- 23. ראה רמב"ם שם ה"ג.
- 24. בפרש"י (כה, ט): וכן תעשו לדורות אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה כתבנית אלו תעשו אותם. אבל זהו רק בנוגע לכלי המשכן, אבל לא בנוגע למשכן עצמו. ולהעיר מרמב"ן שם: ולא ידעתי שיהי' זה אמת שיתחייב שלמה לעשות כלי בית עולמים כתבנית אלו. וראה רא"ם גו"א ט"ז לפרש"י. ובארוכה אוה"ח שם.
- 25. סוטה ט, א.
- 18. כפרש"י עה"פ ד"ה תרומה "הפרשה" (וכן הוא בת"א ותיב"ע כאן). וההמשך בפרש"י: "יפרישו לי מממונם נדבה", היינו בפי' הכתוב "ויקחו לי תרומה", וכהמשך (וסיום) לפירושו "ויקחו לי תרומה – לי לשמי". וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 301 ואילך.
מדרש תנחומא, כי תשא י׳ - הטקסט מספריא
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. עַל שֶׁחָטְאוּ בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּחֲצִי הַיּוֹם, יִתְּנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁהוּא שִׁשָּׁה גְּרַמִּיסִין. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: עַל שֶׁעָבְרוּ עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, לְפִיכָךְ יִתֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד עֲשָׂרָה גֵּרָה שֶׁהוּא מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: לְפִי שֶׁמָּכְרוּ בְּכוֹרָה שֶׁל רָחֵל בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף וְנָטַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַטְבֵּעַ, לְפִיכָךְ יִתֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַטְבֵּעַ.
רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר: שְׁלֹשָה דְּבָרִים שָׁמַע מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה וְנִבְהַל וְנִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, אָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ (מלכים א ח, כז). אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: לֹא כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה סָבוּר, אֶלָּא עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ בַּצָּפוֹן, וְעֶשְׂרִים בַּדָּרוֹם, וּשְׁמוֹנָה בַּמַּעֲרָב, וּשְׁמוֹנָה בַּמִּזְרָח, וַאֲצַמְצֵם שְׁכִינָה שֶׁלִּי וְאֶשְׁכֹּן בֵּינֵיהֶם, וּכְתִיב: וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי (שמות כה, כב).
וּכְשֶׁאָמַר צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי (במדבר כח, ב), אָמַר מֹשֶׁה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם מַכְנִיס אֲנִי כָּל הַחַיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְכָל הַבְּהֵמוֹת אֵין בָּהֶם הַעֲלָאָה אַחַת, וּבְכָל הָעֵצִים שֶׁבָּעוֹלָם אֵין בָּהֶם הַבְעָרָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה (ישעיה מ, טו) אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, לֹא כְּמוֹ שֶׁאַתְּ סָבוּר, אֶלָּא אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר (במדבר כח, ד), וְלֹא שְׁנַיִם בְּבַת אַחַת, לְפִי שֶׁאֵין לְפָנַי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. לָמָּה? אִלְמָלֵי הָיָה לְפָנַי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כְּשֶׁהָיִיתָ אֶצְלִי אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַלְתָּ. וְאִם הָיָה לְפָנַי אֲכִילָה, הָיִיתָ אוֹכֵל, אֶלָּא רֵיחַ נִיחֹחִי (במדבר כח ב), הָרֵיחַ תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב (במדבר כח, ב).
וּכְשֶׁאָמַר וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ, תָּמַהּ וְאָמַר: מִי יוּכַל לָתֵת פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם (תהלים מט, ט), אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ (תהלים מט, ח). אָמַר לוֹ: לֹא כְּמוֹ שֶׁאַתְּ סָבוּר, אֶלָּא זֶה יִתְּנוּ, כָּזֶה יִתְּנוּ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אָמַר: שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ (איוב לו, כג). אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרָחוֹת עִם יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה כָּךְ, אָמַר: אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ (תהלים קמד, טו), אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ (תהלים קמו, ה).
רש"י על שמואל ב ז׳:ו׳ - הטקסט מספריא
בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן. מִשְׁכַּן שִׁילֹה לֹא הָיְתָה בּוֹ תִּקְרָה, אֶלָּא בַּיִת שֶׁל אֲבָנִים מִלְּמַטָּן, וִירִיעוֹת מִלְמַעְלָן:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.