95
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ולכן היה עונשו "מדה כנגד מדה"52, ש"נתייקרו ידיו" – שגם מה שפעל כהשתתפות במלחמה, "ידיו פרושות השמים בתפילה", היה קשה לו53.
ח. לצאת למלחמה להגן על יהודים – מצוה גדולה
ביותר!
ויש להוסיף על כך:
אכן, לא היו קיימים אצל משה שום שיקולים ח"ו כאשר היה לו ציווי מאת ה'. אך בעניננו, אין רואים בפסוק שההוראה "צא הלחם בעמלק" היתה54 ציווי מפורש מאת ה'55. ולכן יש לומר, שאילו היה ציווי כזה היה משה עצמו מקיימו56.
אך כיון שלא היה ציווי מאת ה', אלא משה רבינו, רועה ישראל, עשה זאת כדבר המובן מאליו: כאשר גויים מתנפלים על ישראל צריך לצאת למלחמה57 כדי להגן על ישראל58,
הערות
- 52. ראה פרש"י נח ז, יא. יתרו יח, יא. נשא ה, כד. ועוד.
- 53. או באופן אחר קצת: מכיון שהנהגתו במלחמה זו היתה ע"פ סדרי הטבע, לפיכך "נתייקרו ידיו" – להדגיש שכן הוא ע"פ הטבע. אבל אם הי' הולך למלחמה זו בלי שום חשבונות – היתה גם ההנהגה עמו מלמעלה באופן כזה, למעלה מהטבע.
- 54. בפרש"י לקמן (יז, יג): ויחלש יהושע – חתך ראשי גבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם ולא הרגם כולם, מכאן אנו למדים שעשו ע"פ הדבור של שכינה. הרי מזה שרש"י משנה מלשון המכילתא "שהמלחמה הזאת לא היתה אלא ע"פ הגבורה", משמע שלא נצטווה מתחלה על עצם המלחמה ("צא החלם כו'" – ראה מפרשי רש"י כאן), וכמ"ש בעקידה כאן שער מב. אברבנאל כאן. ומהלשון "שעשו" משמע שענין זה שבמלחמה (שהשאיר החלשים כו') הי' ע"פ הדבור, ואפשר שהדבור של שכינה הי' לאחר שיצא יהושע למלחמה, או שנצטוו על המלחמה לאחר ששאל משה.
- 55. וגם מטעם זה י"ל שלא הביא רש"י בפסוק שלפנ"ז (יא) ממכילתא כ"א מר"ה, כי במכילתא מפורש "שפקד משה לעשות כן", היינו שהי' ע"ז ציווי, משא"כ בר"ה שם.
- 56. ואף שבמלחמת מדין נצטווה משה (פנחס כה, יז) "צרור את המדינים והכיתם אותם", "נקום נקמת .. מאת המדינים גו'" (מטות לא, ב) – ואעפ"כ "וידבר משה אל העם החלצו מאתכם גו' וישלח אותם משה גו'" (שם פסוק ג, ו) והוא לא הלך, כי שם הייתה מלחמת נקמה (כמפורש) ולא מלחמת הגנה על ישראל (כמלחמת עמלק וסיחון ועוג), ולא היו קרובים לגבול ישראל. וכדמוכח גם מזה ששלח רק אלף למטה. וראה אברבנאל ואלשיך שם. ובתנחומא שם ג דמשה "נתגדל במדין אמר אינו בדין שאני מיצר להם שעשו בי טובה" וי"ל שכ"ה גם בפשש"מ. וע"ד פרש"י וארא ז, יט.
- 57. להעיר, שע"ד ההלכה, הרי מלחמת עמלק אז היתה מלחמה דעזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, שמלחמת מצוה זו אין המלך צריך ליטול בה רשות מבית דין (רמב"ם רפ"ה מהל' מלכים).
- 58. ומטעם זה מובן דאין לפרש הטעם שמשה לא יצא למלחמה בעצמו – מפני שכל ענין מלחמה זו הי' כדי שישראל יצעקו אל ה' "ותדעון היכן אני" (פרש"י לעיל יז, ח), ולכן אין צריך לצאת למלחמה בפועל כ"א מספיק מה שיסתכלו כלפי מעלה וכו' (כבמשנה ר"ה שהובאה ברש"י יז, יא) – כי עפ"ז לא הי' מצוה גם ליהושע "צא הלחם בעמלק".
- . ראה לקמן ס"ח והערה 55־54, החילוק בין פרש"י להמכילתא, דמהמכילתא משמע שעצם המלחמה הי' ע"פ ציווי ה'.
רש"י על שמות ז׳:י״ט - הטקסט מספריא
אמר אל אהרן. לְפִי שֶׁהֵגֵן הַיְאוֹר עַל מֹשֶׁה כְּשֶׁנִּשְׁלַךְ לְתוֹכוֹ, לְפִיכָךְ לֹא לָקָה עַל יָדוֹ לֹא בַדָּם וְלֹא בַצְפַרְדְּעִים, וְלָקָה עַל יְדֵי אַהֲרֹן (שמות רבה):
נהרתם. הֵם נְהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִים, כְּעֵין נְהָרוֹת שֶׁלָּנוּ:
יאריהם. הֵם בְּרֵכוֹת נִגָּרִים, הָעֲשׂוּיוֹת בִּידֵי אָדָם מִשְּׂפַת הַנָּהָר לַשָּׂדוֹת, וְנִילוּס מֵימָיו מִתְבָּרְכִים וְעוֹלֶה דֶּרֶךְ הַיְאוֹרִים וּמַשְׁקֶה הַשָּׂדוֹת:
אגמיהם. קְבוּצַת מַיִם שֶׁאֵינָן נוֹבְעִין וְאֵין מוֹשְׁכִין, אֶלָּא עוֹמְדִין בְּמָקוֹם אֶחָד, וְקוֹרְין לוֹ אשטנ"ק:
בכל ארץ מצרים. אַף בַּמֶּרְחֲצָאוֹת וּבָאַמְבַּטָּאוֹת שֶׁבַּבָּתִּים:
ובעצים ובאבנים. מַיִם שֶׁבִּכְלֵי עֵץ וּבִכְלֵי אֶבֶן:
אמר אל אהרן SAY UNTO AARON — Because the river had protected Moses when he was cast into it, therefore it was not smitten by him neither at the plague of blood nor at that of frogs, but it was smitten by Aaron (Exodus Rabbah 9:10).
נהרתם THEIR STREAMS — These are the flowing rivers, just like our rivers in France.
יאריהם — These are canals which convey water being made by human agency and extending from the river bank into the fields. The waters of the Nile increase in volume and rise by way of these canals and so irrigate the fields.
אגמיהם — A collection of waters that neither spring up from beneath the ground nor flow along, but which remain in one spot. In old French they call it étang.
בכל ארץ מצרים [THERE WILL BE BLOOD] THROUGHOUT ALL THE LAND OF EGYPT— also in their bathing establishments and in the baths in their houses.
ובעצים ובאבנים — the water which happened to be BOTH IN vessels of WOOD AND in vessels of STONE.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.