96

ויש לומר, שגם לפי ההסבר, שעמלק היה יכול להלחם רק ב"נחשלים אחריך" – נגד יהודים שהיו מחוץ לענן⁵⁹ – סבור היה משה רבינו, שצריך להגן על כל יהודי, יהיה מי שיהיה, וכפי שנהג משה עוד בהיותו במצרים, שמיד כאשר "ויגדל משה ויצא אל אחיו", הרי מיד כאשר "וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו", לא התחשב משה בדרגתו של האיש העברי, אלא – "ויך את המצרי"⁶⁰.

ולפיכך, כיון שמשה עשה זאת כדבר המובן מאליו, ולא כציווי מפורש מה', הוא חשב שאין כאן מקום להתנהגות ללא שיקולים, כבציווי מפורש.

אך אצל הקדוש־ברוך־הוא נחשב הדבר כ"נתעצל במצוה"⁶¹, כי כאשר גויים באים להלחם ביהודים, הרי גם לפני מתן תורה זו מצוה גדולה ביותר לצאת למלחמה ולהגן על ישראל – ויש לעשות זאת ללא הרהורים ושיקולים, למרות שלא היה על כך בעניננו ציווי מפורש מאת ה'.

ט. נצחיות מלחמת עמלק

מפירוש רש"י זה נלמדת הוראה נפלאה בעבודת האדם:

כל ענין ופרט בתורה מהווים הוראה נצחית⁶² לכל התקופות ולכל המקומות, אך באופן מיוחד, ביתר שאת וביתר עז, אמור כלל זה לגבי מלחמת עמלק. הדבר מתבטא במספר נקודות, ומהן:

א) יש ציווי מפורש⁶³ "כתוב זאת זכרון בספר". כלומר, שמעלה של הזכרון בכתב, משום "דכל שכתוב בתורה הדבר הוי נצחי"⁶⁴, קיימת ביתר תוקף במלחמת עמלק, משום שלגביה יש על כך ציווי מיוחד.

ב) בדיבור ה' עצמו⁶⁵ מודגשת הנצחיות והתמידיות – "מלחמה לה' בעמלק מדור דור".

עד כדי כך שהנצחיות שבמלחמה זו מתבטאת בציווי כפשוטו: קיימת מצות עשה מן התורה "לזכור תמיד מעשיו הרעים"⁶⁶, ומצוה לזכור מעשה עמלק בכל יום, לפי מספר דעות⁶⁷.

מכך מובן, שלא זו בלבד שמהות עמלק היא ענין נצחי בעבודה הרוחנית של האדם, אלא גם אופן המלחמה ודרך ניהולה הם הוראה נצחית.