94
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כיון שהיה זה ציווי מאת ה', לא היה צריך משה לחשב חישובים, אלא לצאת להלחם בעמלק. אמנם, צריך גם להתפלל, ומשה מתאים וראוי לכך – אם כך, היה עליו לקחת עמו למלחמה את מטה האלקים, ולהתפלל שם, בשדה המערכה, תפילה קצרה44.
כפי שראינו לפני כן, לגבי קריעת ים סוף, שכאשר היו ישראל במצב לחוץ ביותר – המצרים "לאחוריהם" והים "לפניהם" – ומשה עמד והתפלל, דרש ממנו הקדוש־ברוך־הוא45 "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו", כפי שמפרש רש"י "אמר לו הקדוש־ברוך־הוא לא עת עתה להאריך בתפילה שישראל נתונין בצרה".
ולפיכך, למרות שהיו למשה סיבות שלא לצאת בעצמו למלחמה46, ושיקוליו לא היו לטובת עצמו, אלא לטובת המלחמה ולמען הנצחון, כפי שהוסבר לעיל בהרחבה; ויחד עם זאת הוא דאג ו"מנה אחר תחתיו" – שלוחו של אדם כמותו47 – ובמקרה אחר היתה התנהגות כזו מתאימה למשה רבינו –
בכל זאת, כיון שהיה זה ציווי מה', נחשבת התנהגותו של משה48 כאילו "נתעצל (יחסית להתנהגות הדרושה)49 במצוה" – מוכנות וזריזות50 לעשיית מצוה51.
הערות
- 44. להעיר מאברהם (לך יד, יד ואילך) שיצא בעצמו למלחמה. מיעקב ר"פ וישלח ("למלחמה" – פרש"י לב, ט בסופו).
- 45. יד, טו.
- 46. ולהעיר שעפ"ז הרי זה כעין דעת ר' יוסי בפרש"י שמות שם "ח"ו לא נתרשל", וגם שם היתה הנהגתו ע"פ "חשבון" במצוה ("אלא אמר אמול ואצא לדרך סכנה היא לתינוק עד שלשה ימים אמול ואשהה שלשה ימים הקב"ה צוני לך שוב מצרים"). אלא דשם "נענש מיתה לפי שנתעסק במלון תחלה", משא"כ בנדו"ד שרק "נתייקרו ידיו", שהי' כל הזמן עסוק וכו' בענין המלחמה – הצלת ישראל.
- 47. שהובא בפרש"י לעיל (בא יב, ו). וראה לקו"ש [המתורגם] ח"כ ע' 261 ואילך.
- 48. ולהעיר גם מאמירת משה (שמות ה, כב) "למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני", אשר הקב"ה אמר לו הרהרת על מדותי לא כאברהם שאמרתי לו כי ביצחק יקרא לך זרע ואח"כ אמרתי לו העלהו לעולה ולא הרהר אחר מדותי" – פרש"י שם ו, א. היינו שטענת ה' היא דאין מקום לחפש טעם וחשבון בקיום דברי ה', אלא שצ"ל כמו הנהגת האבות. אלא דשם הרי"ז ענין שלאחר המעשה ולכן נאמר לו "הרהרת על מדותי", משא"כ בנדו"ד החשבון שלפני המעשה הביא את משה לחשוב שכן צריך להיות באמת סדר מלחמה זו, וא"כ ליכא למילף הכא מהתם. נוסף על המבואר לקמן ס"ח.
- 49. להעיר גם מ"נתעצלו" שהי' אצל הנשיאים בהנדבה למלאכת המשכן (פרש"י ויקהל לה, כז), שגם שם זה "שלא התנדבו תחלה" לא הי' מחמת עצלות כפשוטה ח"ו, כ"א מצד החשבון שלהם, שמצד תפקידם בתור נשיאים כך צריכה להיות הנהגתם, להשתדל לזרז ש"יתנדבו ציבור מה שמתנדבים" ואח"כ לחשוב ולעשות בעצמם "ומה שמחסרין אנו משלימין" (פרש"י שם). ומ"מ נחשב זה אצלם ש"נתעצלו", מכיון שהמדובר בהקמת המשכן וקיום "ועשו לי מקדש ושכנתי מתוכם" היו צריכים לעשות בזה בלי חשבונות. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 457 ואילך.
- 50. וע"ד שמצינו באברהם (וירא כב, ג) "וישכם אברהם בבוקר – נזדרז למצוה, ויחבוש – הוא בעצמו ולא צוה לאחד מעבדיו" (פרש"י שם) אלא ששם מסיים "שהאהבה מקלקלת השורה".
- 51. אמנם זהו רק בנוגע להשתתפותו במלחמה (מצד החשבון שצריך להתפלל כו'), אבל זה שהניח המלחמה עד למחר לא נחשב ל"נתעצל", כי כן צ"ל סדר המלחמה ע"פ הטבע שצריך זמן להכין א"ע למלחמה באופן מסודר (כנ"ל הערה 31). ועפ"ז י"ל דהחילוק שבין פרש"י לתיב"ע (ומכילתא) הוא, שלדעת רש"י מלחמה זו נחשבה לכתחלה כמלחמה טבעית (ורק כיון שהוי מצוה הוצרך להשתתף בזה בפועל). ולפי התיב"ע (והמכילתא*) הי' עצם המלחמה גם בתחלה שלא ע"פ טבע (וראה תיב"ע כאן ט "חוטרא דאתעבידו בי' ניסין מן קדם ה' בידי").
רש"י על שמות ו׳:א׳ - הטקסט מספריא
עתה תראה וגו'. הִרְהַרְתָּ עַל מִדּוֹתַי, לֹא כְאַבְרָהָם שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כ"א), וְאַחַר כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ "הַעֲלֵהוּ לְעוֹלָה" וְלֹא הִרְהֵר אַחֲרַי; לְפִיכָךְ עתה תראה. הֶעָשׂוּי לְפַרְעֹה תִּרְאֶה, וְלֹא הֶעָשׂוּי לְמַלְכֵי שִׁבְעָה אֻמּוֹת כְּשֶׁאֲבִיאֵם לָאָרֶץ (סנהדרין קי"א):
כי ביד חזקה ישלחם. מִפְּנֵי יָדִי הַחֲזָקָה שֶׁתֶּחֱזַק עָלָיו יְשַׁלְּחֵם:
וביד חזקה יגרשם מארצו. עַל כָּרְחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יְגָרְשֵׁם, לֹא יַסְפִּיקוּ לַעֲשוֹת לָהֶם צֵדָה; וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם וְגוֹ'" (שמות י"ב):
עתה תראה וגו׳ NOW THOU SHALT SEE etc. — You have criticised My methods of guiding the world. You are not like Abraham to whom I said. (Genesis 21:12) “for through Isaac shall seed be raised unto thee” and to whom I afterwards said, (Gen 22:2) “bring him up as a burnt offering”, and yet he did not criticise My ways, therefore, עתה תראה NOW THOU SHALT SEE — what will now be done to Pharaoh thou shalt see, but thou shalt not see what will be done to the kings of the seven nations of Canaan when I shall bring them (the Israelites) into the Holy Land (cf. Sanhedrin 111a).
כי ביד חזקה ישלחם this means: for on account of My strong hand (i. e. the strong hand which I will use against him, the ב in ביד denoting “on account of”) — which will prove strong against him he will send them away.
וביד חזקה יגרשם מארצו AND WITH A STRONG HAND SHALL HE DRIVE THEM OUT OF HIS LAND — against the will of the Israelites themselves will he drive them out of his land: they will not have sufficient time to prepare provisions for themselves for the journey. So, indeed, does Scripture state: (Exodus 12:33) “And Egypt was urgent (תחזק. lit., was strong) upon the people etc.”.
רש"י על שמות ל״ה:כ״ז - הטקסט מספריא
והנשאם הביאו. אָמַר רַ' נָתָן: מָה רָאוּ נְשִׂיאִים לְהִתְנַדֵּב בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בַּתְּחִלָּה וּבִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן לֹא הִתְנַדְּבוּ בַּתְּחִלָּה? אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ נְשִׂיאִים, יִתְנַדְּבוּ צִבּוּר מַה שֶּׁמִּתְנַדְּבִין, וּמַה שֶּׁמְּחַסְּרִים, אָנוּ מַשְׁלִימִין אוֹתוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִשְׁלִימוּ צִבּוּר אֶת הַכֹּל – שֶׁנֶּ' וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם – אָמְרוּ נְשִׂיאִים מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת? הביאו את אבני השהם וְגוֹ', לְכָךְ הִתְנַדְּבוּ בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ תְּחִלָּה, וּלְפִי שֶׁנִּתְעַצְּלוּ מִתְּחִלָּה נֶחְסְרָה אוֹת מִשְּׁמָם, וְהַנְּשִׂאִם כְּתִיב (ספרי במדבר מ"ה):
והנשאם הביאו AND THE PRINCES BROUGHT [ONYX STONES] R. Nathan asked, “What reason had the princes to give their contributions at the dedication of the altar (Numbers 7:12ff.) first of all the people, whereas at the work of the Tabernacle they were not the first, but the last to contribute?” But — replied he — the princes spoke thus: “Let the community in general contribute all they with to give and what will then be lacking we shall supply” But when the community gave everything needed in its entirety — as it is said, (Exodus 36:7) “For the stuff they had was enough [for all the work to make it, and some was left]” — the princes asked, “What can we now do?” therefore הביאו את אבני השהם וגו׳ THEY BROUGHT THE ONYX STONES etc. That is why they were the first to contribute at the consecration of the altar. Because, however, they were dilatory at the beginning, a letter is missing here from their title (thus intimating that something, viz., zeal was lacking in them): for it is written והנשאם instead of והנשיאים (Numbers Rabbah 12:16).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.