81

כי את הכוח של המצה לחזק את האמונה קבע הקדוש־ברוך־הוא בזמן מסויים⁴⁷, אך לאחר זמן זה, כאשר אכילה זו אינה מצוה, בטל כח זה.

ז. חיות גם בעבודה החדשה

מכך יש ללמוד הוראה יסודית בעבודת ה':

כאשר יהודי עסוק בענין מסויים של עבודת ה', עליו להשקיע עצמו⁴⁸ בכך עם כל חיותו ובכל כוחותיו, עד "בכל מאדך" – למעלה ממדידה והגבלה, כך שאין מקום לעבודה אחרת, וכך שהמעבר מעבודה זו לאחרת הוא "בעל כרחו".

אך כאשר מקבלים ציווי של שולחן ערוך, של אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא⁴⁹ – שעתה יש צורך להפסיק עבודה זו ולבצע עבודה אחרת, אז נדרשים מן היהודי דבר והיפוכו:

מצד אחד קיימת בו מלכתחילה התחושה שהעבודה האחרת היא "בעל כרחו", כדלעיל, משום היותו שקוע בכל נפשו ומאודו לעבודה הקודמת,

אך מצד שני, צריכה תחושה זו – של "בעל כרחו" – עצמה להביאו לידי "על בעבודה החדשה, עד לחיות אמיתית שלמעלה ממדידה והגבלה.

ומפני היותו מסור לרצון ה' לחלוטין בעבודה הקודמת, כפי שבא לידי ביטוי בתחושתו "על כרחך", כדלעיל – הרי הוא מקבל חיות אמיתית בעבודה החדשה.

ח. המעבר לעבודה אחרת – בחיות ובשמחה

וזוהי ההוראה למעשה הן ליושבי אהל והן לבעלי עסק:

יושבי אהל – אמנם, עליהם להיות שקועים לגמרי בלימוד התורה, אך, כאשר לפי השולחן ערוך הגיע מצב של מצוה עוברת, פיקוח נפש וכדומה – כאשר עליהם להתנתק מלימוד התורה ולעסוק בהצלת נפשות, בהפצת התורה והיהדות וכדומה, עליהם לעשות זאת בשמחה ובחיות.

ניתן לחשוב: הרי עונג רב יותר הוא להשאר "בפנים" ולהתמסר לחלוטין ללימוד התורה – ומדוע לצאת "חוצה"? אך לאמיתו של דבר, כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו⁵¹, אלא יש צורך בתורה ובגמילות חסדים⁵² – שעליו לעסוק גם בגמילות חסדים – אלא שמכריחים אותו לעשות זאת, כי אחרת "אפילו תורה אין לו".