59

הלילה הראשון, וחציה השני – לחצי הלילה השני.

וזהו החידוש של "כחצות הלילה אני יוצא..." – הקדוש־ברוך־הוא יוצא בדיוק בנקודה של "כהחלק הלילה"³⁸, כי הוא "יודע עתיו ורגעיו".

ו. בפירוש הדרש מדובר על שני נוסחים שונים

אך אין מובן: מדוע נאמר "כחצות", אשר לכך יש שתי משמעויות, ואדרבה: הפשט נזקק כאן להוכחות, ואין די בהוכחה אחת, וההוכחות אינן מתאימות בדיוק לעניננו³⁹, כי בשתיהן מדובר על נקודה התחלתית שלאחריה המשך בזמן ממושך (מחוץ לנקודה), ואילו כאן מדובר על נקודה בלבד, כדלעיל – כאשר ניתן לומר בפשטות ממש בחצות, ב"בי"ת"⁴⁰! לפיכך זקוק רש"י לפירוש שני, למרות שאין הוא חלק בדרך הפשט, אלא בדרך הדרש, שמשה אמר בתחילה "כה אמר ה'", ומיד שינה ואמר במקום בחצות – כחצות.

אך גם לפי פירוש רבותינו הרי "הקדוש־ברוך־הוא יודע עתיו ורגעיו (וממילא אין אצלו ספק) אמר בחצות", ובכך מודגש ש"אני יוצא" – בארץ מצרים, אחר הרחיים... שאילולא כן אין טעם לקבוע את הזמן של "חצות לילה", כדלעיל בסעיף ד'.

החידוש של "רבותינו" הוא, שכאשר מסר משה את דברי ה' אל פרעה, הוא שינה משום החשש "שמא יטעו...", ובודאי היה זה רצון ה'⁴¹.

ומסיבה זו פירוש זה הוא "דרש" בלבד, כי בפשט המקרא אין מוזכרים שני נוסחים שונים – ["הקדוש־ברוך־הוא .. אמר בחצות"], ומשה – "כחצות", אלא זהו "דרש".

ז. ציון נקודת הזמן מכוון לאצטיניני פרעה

יותר מכך: לכאורה, מתעורר קושי הסותר את הפירוש הראשון: אם "כהחלק הלילה" היא נקודת זמן, אשר רק הקדוש־ברוך־הוא יכול לכוון לה, ואדם אינו מסוגל להבחין בכך – מה תוסיף ההודעה לפרעה ולחרטומיו ולכל מצרים על כך, כאשר הוא וכל אלו לא יוכלו להבחין אם אכן התרחשה המכה בדיוק בנקודה שבה נחלק הלילה, אם לאו⁴².

קושי זה מתורץ על־ידי שרש"י מצטט בהרחבה את לשון המדרש, בהזכירו את האנשים שלא דובר עליהם כלל – אצטגניני פרעה,