60

ולא פרעה ועבדיו וכדומה. כמפורש בפסוק, שמשה דיבר אל פרעה ואל החרטומים אשר היו אמורים להוכיח בלהטיהם שבעת מעשה שגם הם מסוגלים לעשות זאת וכן "כל עבדיך אלה"⁴³,

אך האמור לעיל, שבלתי אפשרי לכוון את נקודת הזמן הזו אמורה לגבי פרעה וכל מצרים, אך יש יוצא מן הכלל אחד, והם אצטגניני פרעה – חוזים במזלות וכוכבים, הרואים בכלל את האמת⁴⁴, ופרעה התחשב בהם ופעל בהתאם להוראותיהם⁴⁵,

וביכולתם להבחין ברגע של פעולת ה'⁴⁶, אלא קיים החשש "שמא יטעו".

ח. בחצות – רק הקדוש־ ברוך־הוא יכול לכוון בדיוק

ויש לומר, שבאמרו "אבל הקדוש־ברוך־הוא יודע עתיו ורגעיו אמר בחצות", מתכוין רש"י לרמוז לפירוש קודם שלו:

על "ויכל אלקים ביום השביעי"⁴⁷ מביא רש"י את מאמר רבי שמעון "הקדוש־ברוך־הוא שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה".

משמעות הדברים היא: בשר ודם יכול לדייק, אם כי במאמץ רב, אפילו ברגע אחד. אך גם לרגע יש שיעור – "אחד מחמשת... רגע כמימריה"⁴⁸, הבעת שלוש אותיות.

אך ב"חוט השערה" הכוונה היא לנקודה הקטנה ביותר של הזמן שאדם אינו מסוגל להגדירה ולחלקה – אפילו אצטגנינין ובלעם⁴⁹ אשר יכולים להבחין ברגע של פעולת ה'⁵⁰, אלא רק הקדוש־ברוך־הוא אשר "יודע עתיו ורגעיו" יכול להבחין בכך.

ולכך רומז רש"י בפרשתנו באמרו "אבל הקדוש־ברוך־הוא יודע עתיו ורגעיו אמר בחצות":

במילה "בחצות" אין הכוונה סתם לרגע של חצות אשר גם אדם יכול לכוון אליו, אם כי במאמץ רב, וכלשון ה"אבן עזרא"⁵¹: "בטורח גדול בכלים גדולים של נחושת", אלא הכוונה היא