22

לו שום מעלות גלויות, וממילא העבודה איננה מצד טעם ודעת, אלא מתוך קבלת עול

– בדיוק כקטן כפשוטו, שאחת מתכונתיו היא, שהוא בעל קבלת עול בטבעו, הוא מציית להוריו אף כאשר אין הוא מבין את הענין בשכלו –

הרי זה מעורר את גילוי האהבה העצמותית של הקדוש־ברוך־הוא לישראל.

ד. גדילת האדם – תוספת בגילוי האהבה

אך עדיין דרוש הסבר:

לפי האמור לעיל יוצא, שכאשר נשארים בעבודה רוחנית בדרגת "קטנות", מגיעים לידי גילוי אהבה עצמותית. ואילו עבודתם של ישראל בתורה ומצוות באופן המבטא את מעלותיהם הגלויות של ישראל בשכל ובמדות, וממילא גם מעוררת את אהבת הקדוש־ברוך־הוא שמצד הטעם, הרי נגרם כיסוי של האהבה העצמית!

נכון אמנם, שכאשר נמצאים בדרגה של התבטלות וקטנות, אין המעלות הגלויות של ישראל מסתירות את האהבה העצמותית כדלעיל – אך זו אינה תוצאה ישירה של עבודת הביטול, שהתבטלות גורמת לאהבה עצמית. אלא שכאשר אין מסתכלים על המעלות הגלויות, יכולה האהבה העצמותית הקיימת מלכתחילה להתגלות, כי ההתבטלות פועלת בענין

אך מכך שהקדוש־ברוך־הוא קבע שיגדלו מקטנות לגדלות, ותכונת הגדלות היא התפתחות האדם בשכל ובמדות וכו', הרי בוודאי אין הכוונה שהאהבה העצמותית תוסתר, ולכן מובן, שעבודת ה' הנובעת מתכונת הגדלות עצמה מביאה (כאשר היא לפי רצון ה'), לתוספת וגידול גם בגילוי האהבה העצמותית.

ה. עבודת היהודי בשכל ובמדות היא מתוך קבלת עול

ההסבר לכך הוא:

עבודתו של היהודי בשכל ובמדות איננה ח"ו ההיפך מהתבטלותו כלפי הקדוש־ברוך־הוא, כי אם להיפך: זוהי תוצאה והמשך לכך. עצם העובדה שיהודי צריך לעמול ששכלו שלו יבין את חכמתו יתברך (התורה), ושבמדותיו שלו תהיה חיות ועריבות בתורה ובמצוות, נובעת משום שזהו רצון העליון¹⁴ והוא מתבטל לרצון ה' בכל.

וכדוגמת המוסבר¹⁵ לגבי הסיווג של המצוות למשפטים, עדות וחוקים, שזוהי חלוקה של תורה, שאפילו אם נאמר¹⁶ שאין הן נחלקות רק בטעמיהן,