21

מכסה על האהבה העצמותית הקיימת ביניהם.

ואילו בן קטן, שאין כלפיו אהבה הנובעת מסיבה הגיונית, הרי אהבה עצמותית היא גלויה, ולכן האב "אוהב את הקטן יותר מכולן".

ג. שני סוגי אהבת הקב"ה לישראל

כשם שהאהבה בין האב לבן כאן למטה, כך היא כביכול גם למעלה בין הקדוש־ברוך־הוא – "אבינו שבשמים" – לבין ישראל – "בנים למקום",

ואדרבה: האהבה העצמותית של ההורים לילדיהם נובעת מהאהבה העצמותית של הקדוש־ברוך־הוא לישראל⁸, ולכן מובא משל זה בתורת אמת לענין אהבת הקב"ה לישראל,

וכך באהבת הקדוש־ברוך־הוא לישראל יש שני אופנים ודרגות:

כאשר ישראל עובדים את ה', ונראית בגלוי מעלתם ביחס לכל האומות, אזי אהבת הקדוש־ברוך־הוא לישראל היא גם אהבה שמצד הטעם⁹ – בדומה לאהבה של האב לבנו הגדול.

ולכן מוצאים שהמדרש^* מקשר את הפסוק "בני בכורי ישראל" למעשיהם הטובים של ישראל – "שבכרו מעשים טובים בפני הקדוש־ברוך־הוא על הר סיני", כי "בכורי", לשון גדולה, מצביעה על מעלתם הגלויה של ישראל.

אך ישנה גם האהבה העצמותית של הקדוש־ברוך־הוא לישראל, אשר הם "חלק אלוקה ממעל ממש"¹⁰ (חלק מן העצם¹¹) – בדומה לאהבה של האב לבנו הקטן משום שהבן הוא בנו – שאהבה זו אינו תלויה בעבודתם של ישראל.

כנאמר במדרש¹², "כשם שבנו של אדם כשהוא תינוק קטן אם יחטא אין אביו מסלק עליו מפני שהוא קטן .. כך ישראל אפילו חוטאין בשגגה מעלה עליהם שהן כתינוק קטן".

ואהבה זו מתגלה כאשר ישראל נוהגים בעבודת ה' כבן קטן:

כאשר האדם חש שהוא בעל מעלה – שיש לו הבנה באלקות, אהבת ה' ויראת ה' וכו' – והרגשה זו גלויה אצלו, הרי גם אהבת הקדוש־ברוך־הוא אליו היא אהבה הנובעת מטעם, אשר מסתירה את האהבה העצמית.

דוקא כאשר היהודי חש עצמו כקטן, ובלי להתחשב במעלותיו הרבות הוא "קטן" בעיני עצמו¹³ כתינוק קטן שאין