20

שיחה ג

א. "בני בכורי ישראל"

בפעם הראשונה שבה נקראים ישראל בתורה "בנים" למקום – וזאת בפרשתנו¹ – נאמר בפסוק "בני בכורי ישראל". "בכורי" "לשון גדולה"².

אך בכמה מאמרי חז"ל³ כורכים את מעלתם של ישראל כ"בנים" עם ענין הקטנות, שישראל הם כבן קטן. – "נער ישראל ואוהבהו"⁴, ומביאים על כך משל למלך "שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולן"⁵.

יש להבין:

כיון שהאהבה לבן קטן היא "יותר מכולן", הרי, המעלה של "בן" קיימה יותר בגלוי אצל קטן מאשר אצל גדול, ומדוע מדגיש הפסוק בדברו של מעלת ישראל כבנים "בני בכורי ישראל – לשון גדולה"?

ב. האהבה לבן קטן – יותר מכולן

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר

* מדוע האהבה לבן קטן היא "יותר מכולן"⁶:

בן גדול, שכבר התפתח בשכל ובמדות וכדומה, הרי אהבת האב אליו איננה תמיד מעצם היותו בנו. האב יכול לאהבו גם משום שהוא חכם ומתנהג כראוי, משום שיש לו מדות טובות, או משום שהבן זהיר ביותר בכיבוד אב. אהבה כזאת היא אהבה הנובעת מסיבה והגיון.

אבל אהבת האב לבנו הקטן, היא אהבה עצמותית. כי הבן הקטן איננו מושלם בשכל או במדות. ויותר מכך – גם כאשר הילד מציית לאביו ומכבדו, אין זאת עקב מעלת הבן, אלא זהו ענין עצמותי בבן, כי הוא חש שזהו אביו. ולכן אהבת האב לבנו איננה משום ההגיון ומשום מעלת בנו, אלא זוהי אהבה עצמותית משום שהוא בנו, שהאב והבן הם עצם אחד⁷, ומשום כך הוא אוהבו.

אצל בן גדול, למרות שגם הוא עצם אחד עם אביו, הרי משום שקיימת גם אהבה הנובעת מטעמים הגיוניים, היא