15

ח. מטרת גלות מצרים – העלאת ניצוצות הקדושה

הביאור בזה בעבודה רוחנית:

ידוע³⁵, שה"רכוש גדול" אותו לקחו בני ישראל ממצרים, מורכב (בפנימיות הענינים) מניצוצי קדושה שהיו שם, והתבררו במהלך גלות מצרים, כולל – ניצוצות שהיו בכסף ובזהב... שמהם עשו אחר כך את המשכן ובאופן כללי השתמשו לקדושה

– הכוונה והתכלית של שעבודם במצרים היה³⁶ איפוא, על מנת שבאמצעותו יושג הענין של "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", הוצאת והעלאת ניצוצי הקדושה של מצרים.

[ובכך מתורצת התמיהה: מכיון שבני ישראל היו מוכנים לוותר על הרכוש גדול, באומרם "ולואי שנצא בעצמנו" (וכמשל שהגמרא מביאה בנוגע לזה³⁷) – מדוע הקדוש־ברוך־הוא לא ויתר על כך?

ועל פי הנ"ל הדבר מובן ופשוט: ה"רכוש גדול" היה עיקר המטרה של גלות מצרים; ללא ה"רכוש גדול" לא הייתה מתמלאת הכוונה והתכלית של גלות מצרים].

ועל־ידי ה"ועבדום וענו אותם", על־ידי כך שבני ישראל בעבודתם פעלו את בירור והעלאת ניצוצות הקדושה שבמצרים – נפעלה עליה גם בהם, בבני ישראל עצמם³⁸.

שזהו הפירוש הפנימי בנאמר "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", כאשר בני ישראל קיבלו ויצאו עם ה"רכוש גדול", נפעלה עליה גם בבני ישראל – "ואנכי אעלך גם עלה"³⁹.

ט. מטרת בירור הניצוצות – העילוי בבני ישראל

בכך יובן תוכנם של שני הענינים הנ"ל (סעיף ה') בעבודה רוחנית:

אם נוקטים כי עיקרו של ה"רכוש גדול" היה פעולתו ביחס למצרים – להעניש את המצרים, נמצא, כי עיקר המכוון (הפנימי) בגלות מצרים היה על מנת לברר ולהעלות משם את ניצוצות הקדושה – שהניצוצות יתבררו. אלא מכיון שבני ישראל היו אלה שהשלימו כוונה זו בעבדותם – מגיע להם על כך שכר, שזוהי העליה הגדולה שהם מקבלים על־ידי עבודתם.

ברם, אברהם אבינו "מסתכל" על ה"רכוש גדול" כפי שהוא נוגע בעיקר לבני ישראל; "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול קיים בהם" – שהמכוון של גלות מצרים הוא: בכדי שבני ישראל יגיעו לעליה ולשלימות שלהם, ולכן שלחם