303
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
דער ענין ההליכה קען זיין בנוגע צו בלויז איין כח [בנוגע צו כח המעשה (כח הכי תחתון) וכו' -- ביז בנוגע צו כח
הערות
- 4. תנחומא ויגש ו.
- 5. לקו"ת ויקרא א, ג (בנוגע לנש"י). ובתנחומא שם (הובא בלקו"ת שם ב, א) -- בנוגע למצוות.
- 6. בהבא לקמן -- ראה בארוכה לקח טוב (למהר"י ענגיל) כלל א. ובהמצויין שם (וראה לקו"ש ח"ח ע' 367 הע' 24, שמשו"ע אדה*ז סרס"ג סכ"ה בקו"א משמע כאופן הג').
- 4. ענינגם של ג' מדריגות אלו בעבודת האדם -- ראה לקו"ש ח"ט ע' 323 ואילך. חי"ב ע' 148.
- 5. 7]) כדמוכח גם מזה שיחס השליח להמשלח (גם לפי אופן הג' שהשליח עצמו הוא המשלח) -- הוא
- 6. רק בנוגע לענין השליחות, ולא בנוגע לשאר עניניו*. ודלא כעבד, שכל ,מה שקנה עבד קנה רבו", כדלקמן בפנים.
- 8. ראה בארוכה המשך תרס"ו ע' שכו-שכז.
- 9. פסחים פח, ב. קידושין כג, ב.
- 0. ראה רשב"א לקידושין שם.
- 1. המשך הנ"ל ע' שכא-שכב.
- 11. *) ולהעיר דגם לדעת ר' שילא ד.איץ שליח נעשה עד (לפי ד)הוה ליי כגופיי" (קידושין מג, א); לפי דס"ל (כאופן הג') .דהשליח נחשב כגוף המשלח וא*כ הוא עצמו הבעלים ואין יכול להעשות עד" (לקח טוב שם ס"א) יכול הוא להעיד להמשלח בעניניס שאינם שייכים לשליחותו.
מדרש תנחומא, ויגש ו׳ - הטקסט מספריא
וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, אֵימָתַי מְבָרְכִין עַל הַנֵּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוֹ לְאוֹרוֹ. וּמִנַּיִן לָמְדוּ, מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וְאַחַר כָּךְ וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ (בראשית א, ד). רַבִּי זְעִירָא בַּר אַבָּהוּ אָמַר, מִכָּאן שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַנֵּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִשֶּׁיֵּאוֹתוֹ לְאוֹרוֹ.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הֱיוּ מְכַבְּדִין אֶת הַמִּצְוֹת, שֶׁהֵן שְׁלוּחַי, וּשְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. אִם כִּבַּדְתָּ אוֹתָן, כְּאִלּוּ לִי כִבַּדְתָּנִי. וְאִם בָּזִיתָ אוֹתָן, כְּאִלּוּ לִכְבוֹדִי בָזִיתָ. אֵין לְךָ אָדָם שֶׁכִּבֵּד אֶת הַמִּצְוֹת וְעָשָׂה אֶת הַתּוֹרָה כְּיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים (בראשית כה, כז), וְנִתְיַסֵּר בִּבְנוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ, אִבַּדְתָּ אֶחָד, תִּמְצָא שְׁלֹשָׁה, יוֹסֵף מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ, בִּשְּׂרוּ אוֹתוֹ שֶׁיּוֹסֵף חָי. שָׁלַח יְהוּדָה פְּרוֹזְבָּטִים אֶצְלוֹ.
וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו (איוב כה, ב). הַמְשֵׁל, זֶה מִיכָאֵל. וָפַחַד, זֶה גַבְרִיאֵל. מִיכָאֵל מִן הַמַּיִם וְגַבְרִיאֵל מִן הָאֵשׁ, וְהֵן עוֹמְדִין לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה וְאֵינָן מַזִּיקִין זֶה אֶת זֶה. הֱוֵי אוֹמֵר, עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל הָרָקִיעַ שֶׁל מַיִם וְהַמַּלְאָכִים שֶׁל אֵשׁ וּמְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט, וְאֵין הַמַּיִם מְכַבִּין אֶת הָאֵשׁ וְלֹא הָאֵשׁ שׂוֹרֵף אֶת הַמָּיִם. יְהוּדָה וְיוֹסֵף, זֶה אֲרִי וְזֶה שׁוֹר. אֶתְמוֹל מִתְנַגְּחִין זֶה עִם זֶה, וְעַכְשָׁו הוּא מְשַׁלְּחוֹ אֶצְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו. הֱוֵי, עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך כב ‹ בהר-בחוקותי ‹ שיחה א ‹ 160 לקו"ש ח"כ ע' 303
- כרך כז ‹ בהר ‹ שיחה א ‹ 180 לקו"ש ח"כ ע' 303
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.
- אגרות קודש כרך ד תתקס קדושין מג, א
- לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ג מאותו ספר קדושין מג, א
- תורת מנחם ש"פ קרח, ג' תמוז (מאמר א), ה'תשכ"ד* קידושין מג , א
- מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ קרח, ג' תמוז ה'תשכ"ד קידושין מג , א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת יא קידושין מג, א