201
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הוכחה לכך שביום השבת עצמו לא יכלו לבצע את מלאכת הבישול וכדומה.
אך לפי זה דרוש הסבר: מדוע נרמז הענין של קיום מצות שבת על ידי יוסף במדרש באופן עקיף – שכמסקנה מכך שהוא הכין מערב שבת לשבת, ניתן להסיק שבשבת הוא לא היה יכול להכין ולבצע מלאכה20? והרי, לכאורה, התורה היתה צריכה לספר לנו אודות קיום מצות השבת על ידי יוסף באופן ישיר – בלשון דומה לנאמר במכילתא.
במכילתא21 אנו אכן מוצאים הוכחה זו באופן חיובי: מכך שיוסף הכין בערב שבת אפשר ללמוד, שהוא קיים את הציווי22 "זכור את יום השבת", אשר בעניננו, בהכנה, הוא מתקיים דוקא לפני שבת – בימות החול – בערב שבת23,
וכפי שנאמר במכילתא24, שמן הפסוק "זכור..." לומדים "תהא זוכרו באחד בשבת שאם יתמנה לך מנה יפה תהא מתקנו לשם שבת".
ג. "קודם שלא תינתן"
כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר מדוע מוסיפים במדרש ומדגישים ששמירת השבת על ידי יוסף קויים "קודם שלא תינתן". והרי, תמוה, וכלשון ה"יפה תואר"25 "מאי קא משמע לן, פשיטא שבימי יוסף לא ניתנה עדיין"?
בעל ה"יפה תואר" משיב "ושמא מפני שלכאורה היה איסור בדבר שלא ניתנה עדיין, דבן נח ששמר שבת חייב מיתה26 (כי נאמר27 עוד לפני מתן תורה "לא ישבותו") לכן אמר דמכל מקום היה שומרו"28.
אך לפי הסבר זה לא היה צורך להדגיש שמצות השבת עדיין לא ניתנה אז, אלא היה צורך להדגיש שהיא ניתנה (מאוחר יותר) דוקא לבני ישראל. כי הענין של בן נח ששבת חייב מיתה אינו חל רק לפני מתן תורה, אלא גם אחרי מתן תורה, אחרי שניתנה29, ואם כך צריך היה הדבר להיאמר בביטוי המתאים לכך, כגון "ששמר יוסף את השבת שניתנה רק לישראל" וכדומה.
הערות
- 20. ואף שגם ביעקב למדין ששמר את השבת מזה ש"ויחן את פני העיר, נכנס בערב שבת" (ב"ר פע"ט שם), שם י"ל דבא להודיע לא רק ששמר את השבת, אלא "דקבע תחומין", מצוה מיוחדת (ראה מפרשי המדרש שם. וראה לקו"ש שם), משא"כ בנדו"ד ביוסף. ועצ"ע.
- 21. בשלח שם. וכ"ה בתדא"ר פכ"ד (כ"ו).
- 22. יתרו כ, ח.
- 23. אף שבשבת עיקר המצוה דזכור היא לכאורה לקדש את השבת בדברים, מצות קידוש היום – ראה פסחים קו, א. רמב"ם הל' שבת פכ"ט ה"א.
- 24. יתרו שם. פרש"י שם. וראה ביצה טז, א. רמב"ן עה"פ. מפרשי רש"י שם. שו"ע אדה"ז או"ח סרמ"ב ס"י.
- 25. השלם לב"ר כאן.
- 26. סנהדרין נח, סע"ב.
- 27. נח ח, כב.
- 28. ומסיים "וטעם היתרו פי' לעיל". וכוונתו לכאורה לדעתו שיצאו מכלל בני נח – ראה בהנסמן בהערה 8.
- 29. ואדרבה, ממ"ש "קודם שלא תינתן", "עד שלא ניתנה", הסברא נותנת דלא הי' אז האיסור דגוי ששבת, מאחר שלא ניתנה עדיין, וראה בית האוצר בתחלתו.
משנה תורה, הלכות שבת כ״ט:א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו. כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש. וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו. בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה.
רש"י על שמות כ׳:ח׳ - הטקסט מספריא
זכור. זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, וְכֵן מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת (שמות ל"א), וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים (במדבר כ"ח); וְכֵן לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ (דברים כ"ב); וְכֵן עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ (ויקרא י"ח), יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ (דברים כ"ה); הוּא שֶׁנֶּאֱמַר אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי (תהילים ס"ב): זכור. לְשׁוֹן פָּעוֹל הוּא, כְּמוֹ אָכוֹל וְשָׁתוֹ (ישעיהו כ"ב), הָלוֹךְ וּבָכֹה (שמואל ב ג'), וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: תְּנוּ לֵב לִזְכֹּר תָּמִיד אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁאִם נִזְדַּמֵּן לְךָ חֵפֶץ יָפֶה תְּהֵא מַזְמִינוֹ לְשַׁבָּת (מכילתא):
זכור — This word REMEMBER which opens this commandment here and שמור “observe” which opens it in Deuteronomy (5:12) were spoken in one utterance. Similar is, (Exodus 31:14) “Everyone that profaneth it (the Sabbath) shall surely be put to death”, which apparently is in contradiction with (Numbers 28:9) “And on the Sabbath day [ye shall offer] two lambs”, a command necessitating actions which, if done for any other purposes on the Sabbath, would involve a profanation of that day. Similar is, (Deuteronomy 22:11) “Thou shalt not wear a garment of two kinds, [as of woollen and linen together]” and (Deuteronomy 22:12) “Thou shalt make thee tassels”, for the performance of which command wool and linen may be employed in combination. Similar is, (Leviticus 18:16) “The nakedness of thy brother’s wife” (the prohibition of marriage with her), and (Deuteronomy 25:5) “her husband’s brother shall come unto her” (he shall marry her). — This is the meaning of what is said (Psalms 62:12) “One thing did God speak, these two things did we hear” (Mekhilta). זכור — This word expresses the verbal action without any reference to a particular time (the infinitive), similar to, (Isaiah 22:13) אכול ושתו “to eat and to drink”; (II Samuel 3:16) הלוך ובכה “to go and to weep”; and the following is its meaning: take care to remember always the Sabbath day — that if, for example, you come across a nice article of food during the week, put it by for the Sabbath (Beitzah 16a).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.