184

ואין זו ירידה לתורה ח"ו, אלא התורה כפי שהיא במעשה, ב"כתב", הרי היא "מכתב אלקים" – חיבור של "עליון" ו"תחתון".

ובדומה לכך לגבי ספר התניא שאדמו"ר הזקן כתבו באופן שכל אות היא מדוייקת לחלוטין, כפי שסיפר כ"ק מורי וחמי אדמו"ר²², שאדמו"ר הזקן כתב את התניא במשך עשרים שנה, "וגרע ודייק בכל תיבה ותיבה עד אשר צרפו וזקקו בחסר ויתיר", וכאשר הוא מסר את התניא לדפוס הוא הפציר מאד במדפיס, שידייק מאד ב"הגהה בחסר ויתיר",

ו"התלבשות" זו של פנימיות התורה באותיות שבכתב קשורה לגאולת י"ט כסלו, אשר הביאה לידי "יפוצו מעיינותיך חוצה", שה"מעיינות" שבתורה ירדו עד ל"חוצה".

ובדיוק כשם שלגבי התורה שבכתב, הרי לא זו בלבד שהיא כוללת בתוכה את כל התורה שבעל־פה – "ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא"²⁹ (=אין דבר שאיננו רמוז בתורה) – אשר נתגלתה מאוחר יותר, אלא אף הענינים בתורה שנלמדו לפני מתן תורה,

כך גם לגבי ספר התניא, אשר כלולים בו כל עניני תורת החסידות, כולל הענינים שגילה אדמו"ר הזקן לפני כתיבת התניא, ויש לומר יותר מכך: כיון שהבעל־שם־טוב והמגיד ממעזריטש לא כתבו את דבריהם – והם נלמדו רק בבחינת תורה שבעל־פה שנכתבה על ידי התלמידים – ובאמצעות תורת חסידות חב"ד הביא אדמו"ר הזקן את הענינים של החסידות הכללית לידי הבנה והשגה שכלית, החל בספר התניא, יוצא, אפוא, שבספר התניא מובאים בכתב גם הענינים של תורת החסידות הכללית³⁰.

מכל האמור לעיל מובנת החשיבות והמעלה וכו' של לימוד ספר התניא – התורה שבכתב של תורת החסידות, שבאמצעות לימוד זה, ביחד עם לימוד החסידות בכלל, נזכה ללמוד בקרוב את תורתו של משיח – שענינה הוא פנימיות התורה, כדברי רש"י³¹: סוד טעמיה ומסתר צפונותיה – מפיו של משיח, במהרה בימינו ממש.

(משיחת ש"פ וישלח תשמ"ב)