51
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
קיום המצוות, כגון כבוד על היותו חכם, ראש ישיבה, וכדומה –
אינה מהווה הפרעה לעבודת ה' לשמה.
ויש לומר, שאצל עובד ה' לשמה, השכר מהווה אף הוא עבודת ה'39.
כי המשמעות האמיתית של עבודה "לשמה" היא, שבעת הלימוד וקיום המצוות אין היהודי חושב כלל על עצמו ועל טובתו האישית, אלא הוא מקיים הכל רק משום ציווי ה'. וכך הוא נוהג גם לגבי השכר על התורה והמצוות: כאשר הוא זוכה בעושר ובכבוד וכדומה, אין הוא חש שמגיעה לו גדולה וחשיבות, ושהוא הרויח עושר וכבוד, אלא הוא חושב שעל ידי כך מתרבה כבוד שמים בעולם – הכל רואים, שכאשר מקיימים תורה ומצוות זוכים בעושר ובכבוד וכדומה40.
בדומה לנאמר41 על אברהם "ואגדלה שמך". וידועה השאלה42: האם חיפש אברהם גדולה, והרי הוא היה בטל במציאות בעיניו – "ואנכי אפר ואפר"43!
אחד ההסברים לכך הוא, שאדרבה: דוקא משום שאברהם היה בטל במציאות בעיניו, לכן ה"שם" אינו "שמו", אלא זהו שמו של האומן שעשאני44, "שם שמים". העובדה ש"שמך מתגדל בעולם"45 אינה מעוררת אצלו תחושה של גדלות עצמית, אלא של הגדלת והאדרת שם שמים בלבד.
יא. הכוונה הפנימית של "לא לשמה" היא "לשמה"
וזוהי המשמעות של "מתוך שלא לשמה בא לשמה" – שה"תוך" של "לא לשמה" היא בעצם "לשמה":
כאשר היהודי חש שהוא חפץ בכבוד ובעושר וכדומה, הרי זה מצד הגוף בלבד. אך קיים בכך ה"תוך" – הרצון הפנימי של הנשמה, החפצא בשכר זה כדי להוסיף בכבוד התורה ובכבוד שמים, כאשר יראו באופן גלוי שעל ידי קיום תורה ומצוות מתברכים בכל טוב.
בדומה לפירושו של הבעש"ט46 על
הערות
- 39. וכדמוכח מזה שגם המצות של ה"עובד מאהבה" הן באופן ששכרן הוא מסובב ותוצאה מהמצות גופא [בלשון אדה"ז (תניא רפל"ז. וראה שם פל"ט (נג, א)) "הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה"], דלכאורה: בשלמא בנוגע ל"עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה", "וכדי לקבל שכר" (רמב"ם הל' תשובה פ"י ה"א. שם ה"ה), מובן הטעם ששכר מצוה הוא חלק מהמצוה, כי שלימות הרצון דהמצות היא ש"טוב" המצוות יורגש בכל דרגא ודרגא, גם אצל ע"ה נשים וקטנים במצבם הם (ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 364); אבל מכיון שהעובד מאהבה עושה רק "מפני שהוא אמת", ולא בשביל שכר – למה גם שכר מצות שלו מסובב מן המצות עצמן? ועכצ"ל, שגם אצל העובד מאהבה, שכר מצוות מוסיף בעצם קיום המצוות, כבפנים.
- 40. להעיר מאבות פ"ו מ"ח.
- 41. פרשתנו יב, ב.
- 42. אלשיך עה"פ. רד"ה לך לך תרס"ז (בהמשך תרס"ו).
- 43. וירא יח, כז.
- 44. תענית כ, ב.
- 45. לשון המדרש (ב"ר פל"ט, ב).
- 46. כתר שם טוב סי' קצד. וראה מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (נעתק תוכנו בלקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 164. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 318 ואילך, די"ל דטעם הפנימי לזה שבנ"י מתעוררים באותן התפלות דר"ה על צרכיהם הגשמיים יותר מהתפלות על ענינים הרוחניים – כי בפנימיות, זהו תוקף הנשמה שרוצה הדברים הגשמיים כדי לעשות לו ית' דירה בתחתונים.
משנה תורה, הלכות תשובה י׳:א׳ - הטקסט מספריא
אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.
משנה אבות ו׳:ח׳ - הטקסט מספריא
רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי. הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים. נאה לצדיקים ונאה לעולם. שנאמר עטרת תפארת שיבה. בדרך צדקה תמצא. ואומר עטרת חכמים עשרם. ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבעמדות שמנו חכמים לצדיקים. כולם נתקיימו ברבי ובניו:
בראשית רבה ל״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם (בראשית יב, א), רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח (שיר השירים א, ג): לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה לְמָה הָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ דוֹמֶה, לִצְלוֹחִית שֶׁל אַפּוֹפִּילְסִימוֹן מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל, וּמֻנַּחַת בְּזָוִית, וְלֹא הָיָה רֵיחוֹ נוֹדֵף, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה מִטַּלְטֶלֶת הָיָה רֵיחוֹ נוֹדֵף. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ טַלְטֵל עַצְמְךָ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשִׁמְךָ מִתְגַּדֵּל בָּעוֹלָם.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- כז - שנת תש"כ - חלק ראשון ‹ בס"ד, ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תש"כ לקו"ש ח"כ ע' 51
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.