ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כ נח שיחה ג

34

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ה. שלילת האפשרות למבול על ידי מדת הדין

אך עדיין דרוש הסבר: מדוע היה כאן צורך להרבות כל כך בתפלת צדיקים עד כדי כך שמדת הדין תתהפך למדת רחמים¹⁸ – ש"ויזכור" יהיה על ידי שם "אלקים"– ואין מסתפקים בכך ש"ויזכור" יהיה רק משם הוי'?

ההסבר לכך הוא: הפעולה של "ויזכור... את נח..." היתה ההתחלה¹⁹ של הברית אשר כרת הקדוש־ברוך־הוא לאחר מכן עם נח, ש"ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ"²⁰, אשר שללה את האפשרות של מבול בעתיד.

ולשם כך אין די בכך שההנהגה של "ויזכור" תגיע רק ממדת הרחמים, ומדת הדין רק לא תתנגד, ואף תסכים לכך – כי אז הכוונה היא שמדת הדין כשלעצמה בכל זאת מאפשרת מבול.

ולכן צריכה היתה פעולה זו להיות באופן של "ויזכור אלקים", שמדת הדין עצמה נהפכה למדת הרחמים, ודוקא כך נשללת לחלוטין האפשרות של מבול²¹.

ו. "ויזכור... את נח"

ההסבר לכך בפנימיות הענינים הוא:

הפסוק "ויזכור אלקים את נח..." נאמר בתפלת מוסף של ראש השנה כאחד (והראשון) מפסוקי הזכרונות. ואין מובן²²:

כל פסוקי הזכרונות עוסקים בזכרון הברית שכרת הקדוש־ברוך־הוא עם ישראל. אמנם "אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם"²³, אבל עיקר הזכרון בראש השנה קשור לעם ישראל, ובאמצעות הזכרון של נשמות ישראל נזכרים גם "כל יצורי קדם"²⁴.

ואם כך, מדוע^* אומרים את הפסוק "ויזכור אלקים את נח...", אשר זכרון

הערות

18. דבשלמא זה ש"רשעתן של רשעים הופכת כו'" – ה"ז מציאות, שרשעתן של דור המבול תיכף (או במשך הק"כ שנה שהאריכו לטובתם) היתה עד כ"כ שהפכה מדת הרחמים למדת הדין; אבל מכיון שהפיכת מדת הדין למדת הרחמים תלוי' בתפלת הצדיקים – מהו ההכרח לחכות לריבוי תפלה עד שתהפך מדת הדין למדת הרחמים?
19. אף שהכר"ב בפועל נעשה עי"ז ש"וירח ה' גו'" (פרשתנו ח, כא ואילך) – מ"מ מובן, ש"ויזכור גו'" היתה ההתחלה כו'. וכדמשמע ג"כ מנוסח התפלה דמוסף ר"ה (זכרונות) "וגם את נח באהבה זכרת .. בהביאך את מי המבול לשחת .. על כן זכרונו בא לפניך .. להרבות זרעו כו'". וראה לקמן סעיף ו.
20. פרשתנו ט, יא.
21. להעיר מלקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 58 ואילך.
22. בהבא לקמן – ראה המשך תער"ב ח"א פרק רא. וראה לקו"ש ח"כ ע' 372 ואילך.
23. נוסח התפלה דמוסף ר"ה (זכרונות).
24. וכמו שהוא בענין המלכיות, ד"מלוך על העולם כולו .. מלך על כל הארץ" נעשה ע"י עבודת בנ"י "שתמליכוני עליכם", שבנ"י ממליכים הקב"ה עליהם – מלך ישראל" (עיין לקו"ת תבא מא, ד. דרושים לר"ה נו, ג. ועוד. תו"א ו, ב).
*. ובפרט דאיכא טובא פסוקי זכרונות דנש"י במקרא (משא"כ בנוגע למלכיות – ר"ה לב, ב).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.