32
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ב"דין", שכר ועונש, כדי להבטיח שישראל ילמדו תורה, המאפשרת לעולם את "זכות הקיום".
אך למרות זאת, כדי שיהא קיום לעולם, יש צורך גם במדת הרחמים, ואדרבה: באופן שהיא העיקר והיא המכריעה.
ג. מדת הרחמים מסכימה לעונש
לפי זה מובן בפשטות מדוע רש"י אינו מסביר את הנאמר בפסוק בבראשית "וירא ה'... ויאמר ה' אמחה" ולא "אלקים":
משום שהקדים את מדת הרחמים למדת הדין, וגם העונשים הבאים מלמעלה אינם יכולים להקבע ללא הכרעת מדת הרחמים, כדלעיל, לכן צריכה התורה להשתמש בענין זה בשם של מדת הרחמים. כי אילו היה כתוב "וירא אלקים... ויאמר אלקים אמחה", היתה מתעוררת התמיהה: כיצד ייתכן שמצד מדת הדין – אלקים – עצמה תהיה החלטה והנהגה של "אמחה" – היכן בא לידי ביטוי הענין ש"הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין"?
לכן צריכה התורה להבהיר, שלמרות שהעונש בפועל נבע ממדת הדין, אלקים – בכל זאת "ויאמר ה' אמחה" – ההכרעה וה"פסק" של "אמחה" בא משם הוי', מדת הרחמים.
אמנם, הפעולה של "אמחה" באה בפועל מ"אלקים" – ואם כך, כיצד נאמר בפסוק "ויאמר ה' אמחה"13 – בכל זאת, ניתן היה להשיב, שזהו "מקרא קצר", כפי שכבר פירש רש"י לפני כן14, שיש "מקראות שמקצרים לשונם", והרי זה כאילו כתוב "ויאמר ה' אמחה" – על ידי ההסכמה לשם אלקים – מדת הדין.
אמנם, אין זה פירוש "חלק" כל כך, אך עדיין קל יותר לפרש כך מאשר לבאר שהכוונה של "ויאמר ה' אמחה" היא שהדין נבע בפועל ממדת הרחמים – "ה'". כי אין מסתבר כלל, ובמיוחד לא בדרך הפשט, שאדם יוכל להפוך באמצעות מעשיו ותפלתו את מדותיו של הקדוש־ברוך־הוא!
ניתן להבין שבאמצעות תפלה, חזרה בתשובה וכדומה יכול אדם לעורר רחמים אצל הקדוש־ברוך־הוא, או להיפך – שהתנהגות שאינה כראוי יכולה לגרום לכך שמדת הרחמים תסכים שמגיע לו עונש, המתבצע על ידי מדת הדין;
אבל אין מתקבל על הדעת לומר,
הערות
- 13. היפך המציאות (שהמחי' היתה מאלקים – מדת הדין), והול"ל "ויאמר אלקים אמחה", או כדלעיל (ג, יד) גבי עונש דחטא עה"ד "ויאמר ה' אלקים גו'" [וראה שם, ט. שם, יג. – אבל זהו קודם אמירת העונש – ראה לעיל הערה 4]. אבל להעיר, שלפרש"י לעיל (בראשית ב, ה) הפירוש ד"ה' אלקים" כשנאמרו בהמשך זל"ז "בכל מקום לפי פשוטו" הוא "ה' שהוא אלקים" (ולא – שיתוף מדת הרחמים עם מדת הדין) – ראה מפרשי רש"י שם.
- 14. בראשית א, א ד"ה בראשית ברא. ועד"ז שם ד, טו. ובכ"מ.
רש"י על בראשית ב׳:ה׳ - הטקסט מספריא
טרם יהיה בארץ. כָּל טֶרֶם שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן עַד לֹא הוּא, וְאֵינוֹ לְשׁוֹן קֹדֶם, וְאֵינוֹ נִפְעָל לוֹמַר הִטְרִים, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר הִקְדִים וְזֶה מוֹכִיחַ, וְעוֹד אַחֵר כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן (שמות ט) עֲדַיִן לֹא תִירְאוּן, וְאַף זֶה תְפָרֵשׁ עֲדַיִן לֹא הָיָה בָאָרֶץ, כְּשֶׁנִּגְמְרָה בְרִיאַת הָעוֹלָם בַּשִּׁשִּׁי קֹדֶם שֶׁנִבְרָא אָדָם, וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמַח, עֲדַיִן לֹא צָמַח, וּבְג' שֶׁכָּתוּב תּוֹצֵא הָאָרֶץ, לֹא יָצְאוּ, אֶלָּא עַל פֶּתַח קַרְקַע עָמְדוּ עַד יוֹם שִׁשִּׁי:
כי לא המטיר. וּמַ"טַ לֹא הִמְטִיר? לְפִי שֶׁאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, וְאֵין מַכִּיר בְּטוֹבָתָם שֶׁל גְּשָׁמִים, וּכְשֶׁבָּא אָדָם וְיָדַע שֶׁהֵם צֹרֶךְ לָעוֹלָם, הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְיָרְדוּ וְצָמְחוּ הָאִילָנוֹת וְהַדְּשָׁאִים:
ה' אלהים. ה' הוּא שְׁמוֹ, אֱלֹהִים שֶׁהוּא שַׁלִּיט וְשׁוֹפֵט עַל כֹּל, וְכֵן פֵּרוּש זֶה בְּכָל מָקוֹם לְפִי פְּשׁוּטוֹ, ה' שֶׁהוּא אֱלֹהִים:
טרם יהיה בארץ WAS NOT YET IN THE EARTH — Wherever טרם occurs in the Scriptures it means “not yet” and does not mean “before”. It cannot be made into a verbal form, saying הטרים as one says הקדים (verbal form of קדם) and this passage proves that this is the meaning and not "before" as well as another (Exodus 9:30), כי טרם תראון “that ye do not yet fear the Lord”. Therefore you must explain this verse also thus: “No plant of the field was yet in the earth” at the time when the creation of the world was completed on the sixth day before man was created, and וכל עשב השדה טרם יצמח means “and every herb of the field had not yet grown”. But as regards the third day of creation about which it is written “The earth brought forth etc.” this does not signify that they came forth above the ground but that they remained at the opening of the ground (i. e. just below the surface) until the sixth day (Chullin 60a).
כי לא המטיר BECAUSE GOD HAD NOT CAUSED IT TO RAIN — And what is the reason that God had not caused it to rain? כי אדם אין לעבוד את האדמה BECAUSE THERE WAS NO MAN TO TILL THE GROUND, and there was, therefore, no one to recognize the utility of rain. When Adam came (was created), however, and he realised that it was necessary for the world, he prayed for it and it fell, so that trees and verdure sprang forth.
ה' אלהים THE LORD GOD — The Lord (יהוה) is His Name, whereas אלהים signifies that He is Ruler and Judge over all. This, too, is its meaning, according to the plain sense, wherever it occurs: The Lord who is God (Ruler and Judge).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.