13
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
להכרה זו בכחות עצמו, כפי שמתאר הרמב"ם בהרחבה בתחילת הלכות עבודה זרה, כיצד הגיע אברהם בעצמו להכרה ולידיעה בקדוש־ברוך־הוא "ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר"
[שלא כנח, אשר הכרתו את הבורא לא היתה (כפי שניתן להבין12), בכחות עצמו, ואנו מוצאים שלגבי סוד העיבור נאמר במפורש שהוא למד זאת מחנוך13 וממתושלח14 סבו. ובמיוחד, לפי דברי הרמב"ם15 שלמתושלח היה בית־מדרש16 ובית־דין17 ובודאי שנכדו נח18 היה שם ולמד שם. נח קיבל הדרכה מאחרים שהיו לפניו (וכך נאמר על ההבדל של דרכיהם: "נח19 היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק והולך בצדקו מאליו")20] –
וכיצד נאמר "אילו היה בדורו של אברהם...", כאשר נח אכן חי תקופה מסויימת בדורו של אברהם, כבר לאחר שאברהם "הכיר את בוראו"21?
אף אם נסביר שבמילים "דורו של אברהם" אין הכוונה לתקופה שבה עבד אברהם עם עצמו, אלא לתקופה שבה התחיל להשפיע על אחרים – "את הנפש אשר עשו בחרן"22, כנאמר בגמרא23 שדוקא אז מתחילה תקופה של שני אלפים תורה24, הרי גם ענין זה היה לפני פטירת נח, כנאמר בגמרא23: "גמירו (=מקובל) דאברהם בההיא שעתא (=בזמן ההוא) בר חמשין ותרתי הוה (=בן 52 היה)".
ב. הדעות השונות לגבי הגיל שבו "הכיר אברהם את בוראו"
לגבי הגיל שבו אברהם הכיר את
הערות
- 12. מדברי הרמב"ם שם ה"ב וג' שזה הי' החידוש דאברהם.
- 13. פדר"א רפ"ח.
- 14. ראה רד"ל שם שכצ"ל בפדר"א. וראה ג"כ סדר הדורות שנת אלף נו.
- 15. מו"נ ח"ב פל"ט.
- 16. באחרונים שלא נמצא מקור לזה. ואולי הוא מדרש אבכיר הובא ביל"ש בראשית רמז מב ש"הי' שונה ט' מאות סדרי משנה".
- 17. אולי המקור פדר"א הנ"ל שהרי, עיבור הוא בב"ד, וסוד העיבור רק החכמים הגדולים יודעים אותו ואינן מוסרין אותו אלא לסמוכים נבונים (רמב"ם הל' קדה"ח פי"א, ד).
- 18. להעיר מבמדב"ר פ"ד, ח שמסר לו בגדי אדה"ר (כה"ג).
- 19. פרש"י ריש פרשתנו ד"ה את האלקים. מתנחומא פרשתנו שם. דעת ר"נ כו' בב"ר פ"ל שם.
- 20. ראה בארוכה עקידה (פ' לך שער טז. ובחזות קשה שער שני). ובכ"מ.
- 21. ולהעיר (בתירוץ בדוחק עכ"פ) ד"עשרה דורות מנח ועד אברהם" (אבות פ"ה מ"ב). או י"ל בסגנון אחר: "נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו" מדבר בהזמן דאז, היינו בדור המבול ולפני המבול, ולגבי דור המבול נאמר ואפ"ל "תמים הי' בדורותיו" (ולא לגבי דורו של אברהם). אבל בתנחומא שם מפורש (כנ"ל הערה 4) "בדור המבול ובדור הפלגה", ואברהם בעת ההפלגה הי' בן מ"ח שנה. ונמצא נח חי אחרי ההפלגה עשר שנים (סדר עולם פ"א). וגם מפרש"י ריש פרשתנו "הואיל והזכירו ספר בשבחו" מובן דהנאמר בקרא "נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו" הוא לא (רק) הקדמה להנאמר לאח"ז, כ"א כמו מאמר המוסגר ע"ד שבחו של נח (בכלל, היינו במשך כל ימי חייו).
- 22. לך יב, ה.
- 23. ע"ז ט, א.
- 24. וראה חדא"ג נדרים לב, סע"א.
משנה תורה, הלכות קידוש החודש י״א - הטקסט מספריא
לפי שאמרנו בהלכות אלו שבית דין היו מחשבין בדקדוק ויודעים אם יראה הירח או לא יראה. ידענו שכל מי שרוחו נכונה ולבו תאב לדברי החכמות ולעמוד על הסודות יתאוה לידע אותן הדרכים שמחשבין בהם עד שידע אדם אם יראה הירח בליל זה או לא יראה.
ודרכי החשבון יש בהן מחלוקות גדולות בין חכמי הגוים הקדמונים שחקרו על חשבון התקופות והגימטריאות. ואנשים חכמים גדולים נשתבשו בהן ונתעלמו מהן דברים ונולדו להן ספיקות. ויש מי שדקדק הרבה ולא פגע בדרך הנכונה בחשבון ראית הירח אלא צלל במים אדירים והעלה חרס בידו.
ולפי אורך הימים ורוב הבדיקות והחקירות נודעו למקצת החכמים דרכי חשבון זה. ועוד שיש לנו בעיקרים אלו קבלות מפי החכמים וראיות שלא נכתבו בספרים הידועים לכל. ומפני כל אלו הדברים כשר בעיני לבאר דרכי חשבון זה כדי שיהיה נכון למי שמלאו לבו לקרבה אל המלאכה לעשות אותה.
ואל יהיו דרכים אלו קלים בעיניך מפני שאין אנו צריכין להם בזמן הזה. שאלו הדרכים דרכים רחוקים ועמוקים הן. והוא סוד העיבור שהיו החכמים הגדולים יודעים אותו ואין מוסרין אותו לכל אדם אלא לסמוכים נבונים. אבל זה החשבון בזמן הזה שאין בית דין לקבוע על פי הראיה שאנו מחשבין בו היום אפילו תינוקות של בית רבן מגיעין עד סופו בשלשה וארבעה ימים.
שמא יתבונן חכם מחכמי האומות או מחכמי ישראל שלמדו חכמת יון בדרכים אלו שאני מחשב בהן לראיית הירח ויראה קירוב מעט במקצת הדרכים. ויעלה על דעתו שנתעלם ממנו דבר זה ולא ידענו שיש באותו הדרך קירוב. אל יעלה זה על דעתו אלא כל דבר שלא דקדקנו בו מפני שידענו בעיקר הגימטריאות בראיות ברורות שאין דבר זה מפסיד בידיעת הראיה ואין חוששין לו. לפיכך לא דקדקנו בו.
וכן כשיראה בדרך מן הדרכים חסרון מעט מחשבון הראוי לאותה הדרך. בכוונה עשינו זה לפי שיש כנגדו יתרון בדרך אחרת עד שיצא הדבר לאמיתו בדרכים קרובים בלא חשבון ארוך. כדי שלא יבהל האדם שאינו רגיל בדברים אלו ברוב החשבונות שאין מועילין בראיית הירח
העיקרים שצריך אדם לידע תחלה לכל חשבונות האיצטגנינות. בין לדרכי חשבון הראיה בין לשאר דברים, אלו הן. הגלגל מוחלק בש"ס מעלות. כל מזל ומזל שלשים מעלות. ומתחיל מתחילת מזל טלה. וכל מעלה ומעלה ס' חלקים. וכל חלק וחלק ס' שניות. וכל שניה ושניה ששים שלישיות. וכן תדקדק החשבון ותחלק כל זמן שתרצה.
לפיכך אם יצא לך בחשבון שכוכב פלוני מקומו בגלגל בע' מעלות ול' חלקים ומ' שניות. תדע שכוכב זה הוא מזל תאומים בחצי מעלה אחת עשרה ממזל זה. לפי שמזל טלה ל' מעלות ומזל שור ל' מעלות נשאר עשר מעלות ומחצה ממזל תאומים ומ' שניות מחצי המעלה האחרון.
וכן אם יצא מקומו בגלגל בש"כ מעלות. תדע שכוכב זה במזל דלי בכ' מעלות בו. ועל דרך זו בכל המניינות. וסדר המזלות כך הוא. טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים.
החשבונות כולם כשתקבץ שארית לשארית או כשתוסיף מנין על מנין. תקבץ כל מין עם מינו. השניות עם השניות והחלקים עם החלקים והמעלות עם המעלות. וכל זמן שיתקבץ מן השניות ס' תשים חלק אחד ותוסיף על החלקים. וכל שיתקבץ מן החלקים ס' תשים אותו מעלה ותוסיף אותה על המעלות. וכשתקבץ המעלות תשליך אותן ש"ס והנשאר מש"ס ולמטה הוא שתופסין אותו לחשבון.
בכל החשבונות כולן כשתרצה לגרוע מנין ממנין. אם יהיה זה שגורעין אותו יתר על זה שגורעין ממנו אפילו בחלק אחד תוסיף על זה שגורעין ממנו ש"ס מעלות כדי שיהא אפשר לגרוע זה המנין ממנו.
כיצד הרי שהצריכך החשבון לגרוע מאתים מעלות ונ' חלקים ומ' שניות. סימן רנ"ם. מק' מעלות וכ' חלקים ול' שניות. סימנן קכ"ל. תוסיף על הק' ש"ס יהיו המעלות ת"ס ותתחיל לגרוע השניות מן השניות תבא לגרוע ארבעים משלשים אי אפשר תרים חלק אחד מן העשרים חלקים ותעשה אותו ששים שניות ותוסיף על השלשים ונמצאו השניות תשעים. תגרע מהם המ' ישאר חמשים שניות. ותחזור לגרוע חמשים חלקים מי"ט חלקים שכבר הרימות מהם חלק אחד ועשיתו שניות. ואי אפשר לגרוע חמשים מתשעה עשר. לפיכך תרים מעלה אחת מן המעלות ותעשה אותה ששים חלקים ותוסיף על התשעה עשר ונמצאו החלקים ע"ט. תגרע מהן החמשים ישאר תשעה ועשרים חלקים. ותחזור לגרוע המאתים מעלות מן ארבע מאות ונ"ט מעלות שכבר הרימות מעלה אחת ועשית חלקים. ישאר מאתים ותשע וחמשים מעלות ונמצא השאר סימנו רנ"ט כ"ט נ'. ועל דרך זו בכל גרעון וגרעון.
השמש והירח וכן שאר השבעה כוכבים מהלך כל אחד ואחד מהן בגלגל שלו מהלך שוה. אין בו לא קלות ולא כבדות אלא כמו מהלכו היום כמו מהלכו אמש כמו מהלכו למחר כמו מהלכו בכל יום ויום. וגלגל של כל אחד מהם אע"פ שהוא מקיף את העולם אין הארץ באמצעו.
לפיכך אם תערוך מהלך כל אחד מהן לגלגל המקיף את העולם שהארץ באמצעו שהוא גלגל המזלות. ישתנה הלכו ונמצא מהלכו ביום זה בגלגל המזלות פחות או יותר על מהלכו אמש או על מהלכו למחר.
המהלך השוה שמהלך הכוכב או השמש או הירח בגלגלו הוא הנקרא אמצע המהלך. והמהלך שיהיה בגלגל המזלות שהוא פעמים יותר ופעמים חסר הוא המהלך האמיתי. ובו יהיה מקום השמש או מקום הירח האמיתי.
כבר אמרנו שאלו הדרכים שאנו מבארים בהלכות אלו אינן אלא לחשבון ראיית הירח בלבד. לפיכך עשינו העיקר שממנו מתחילין לעולם לחשבון זה מתחילת ליל חמישי שיומו יום שלישי לחדש ניסן משנה זו שהיא שנת י"ז ממחזור ר"ס. שהיא שנת תתקל"ח וארבעת אלפים ליצירה. שהיא שנת תפ"ט ואלף לשטרות. שהיא שנת ק"ט ואלף לחרבן בית שני. וזו היא שאנו קוראים אותה שנת העיקר בחשבון זה.
ולפי שהראיה לא תהיה אלא בארץ ישראל כמו שביארנו. עשינו כל דרכי חשבון הזה בנויים על עיר ירושלים ולשאר המקומות הסובבין אותה בכמו ששה או שבעה ימים שבהן רואין את הירח תמיד ובאים ומעידים בבית דין. ומקום זה הוא נוטה מתחת הקו השוה המסבב באמצע העולם כנגד רוח צפונית בכמו ל"ב מעלות עד ל"ה ועד כ"ט. וכן הוא נוטה מאמצע הישוב כנגד רוח מערב בכמו כ"ד מעלות עד כ"ז ועד כ"א
במדבר רבה ד׳:ח׳ - הטקסט מספריא
קַח אֶת הַלְוִים וגו' (במדבר ג, מה), אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ לָמָּה צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְדוֹת בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל בַּלְּוִיִּם, שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ הַבְּכוֹרוֹת מְשַׁמְּשִׁין עַד שֶׁלֹא עָמַד שֵׁבֶט לֵוִי, כְּמָה שֶׁשָּׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ (גמרא זבחים קיב-ב): עַד שֶׁלֹא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת וַעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת, וּמִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת וַעֲבוֹדָה בַּכֹּהֲנִים, וְתֵדַע לָךְ שֶׁהָיוּ הַבְּכוֹרוֹת מַקְרִיבִים עַד שֶׁלֹא עָמַד שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, טֹל מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה בְּכוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכֵיוָן שֶׁקֵּרַב קָרְבָּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סט, לב): וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס, לָבַשׁ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, כא): וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם, בִּגְדֵי שֶׁבַח הָיוּ, וְהָיוּ הַבְּכוֹרוֹת מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁמֵּת אָדָם מְסָרָן לְשֵׁת, שֵׁת מְסָרָן לִמְתוּשֶׁלַח, כֵּיוָן שֶׁמֵּת מְתוּשֶׁלַח מְסָרָן לְנֹחַ, עָמַד נֹחַ וְהִקְרִיב קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כ): וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וגו', מֵת נֹחַ וּמְסָרָן לְשֵׁם, וְכִי שֵׁם הָיָה בְּכוֹר וַהֲלוֹא יֶפֶת הָיָה בְּכוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י, כא): אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל, וּמִפְּנֵי מָה מְסָרָן לְשֵׁם מִפְּנֵי שֶׁצָּפָה נֹחַ שַׁלְשֶׁלֶת הָאָבוֹת עוֹמֶדֶת מִמֶּנּוּ. וְתֵדַע לְךָ שֶׁשֵּׁם הָיָה מַקְרִיב שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יח): וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם וגו', וְכִי כְּהֻנָּה לוֹ נִתְּנָה וַהֲלוֹא לֹא נִתְּנָה כְּהֻנָּה אֶלָּא מִשֶּׁעָמַד אַהֲרֹן, מַהוּ שֶׁהוּא אוֹמֵר כָּאן: וְהוּא כֹהֵן, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מַקְרִיב כַּכֹּהֲנִים. מֵת שֵׁם וּמְסָרָהּ לְאַבְרָהָם, וְכִי אַבְרָהָם הָיָה בְּכוֹר, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיָה צַדִּיק נִמְסְרָה לוֹ הַבְּכוֹרָה וְהִקְרִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, יג): וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. מֵת אַבְרָהָם וּמְסָרָהּ לְיִצְחָק, עָמַד יִצְחָק וּמְסָרָהּ לְיַעֲקֹב, וְכִי יַעֲקֹב בְּכוֹר הָיָה, אֶלָּא שֶׁאַתְּ מוֹצֵא שֶׁנְּטָלָהּ יַעֲקֹב מִן עֵשָׂו בְּעָרְמָה, אָמַר לוֹ (בראשית כה, לא): מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי, אַתְּ סָבוּר שֶׁמָּא עַל חִנָּם אָמַר יַעֲקֹב לְעֵשָׂו שֶׁהוּא יִמְכֹּר לוֹ אֶת הַבְּכוֹרָה לָאו, אֶלָּא שֶׁהָיָה יַעֲקֹב מְבַקֵּשׁ לְהַקְרִיב וְלֹא הָיָה יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁלֹא הָיָה בְּכוֹר, אָמַר עֵשָׂו מָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִן הַבְּכוֹרָה הַזֹּאת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, לב): הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וגו', בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְנַבֵּא עָלָיו יְחֶזְקֵאל וְאָמַר לוֹ (יחזקאל לה, ו): אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ וְדָם יִרְדֳּפֶךָ, וְכִי שׂוֹנֵא הָיָה עֵשָׂו אֶת הַדָּם הֲרֵי כַּמָּה צַדִּיקִים הָרַג הֲרֵי כַּמָּה חֲסִידִים הָרַג וְהוּא אוֹמֵר: אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ וְדָם יִרְדֳּפֶךָ, אֶלָּא אָמַר לוֹ אִם לֹא דַּם הַקָּרְבָּן שָׂנֵאתָ, שֶׁהָיָה בְּכוֹר וְהַבְּכוֹרוֹת מַקְרִיבִין, לְפִיכָךְ וְדָם יִרְדֳּפֶךָ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כֵּיוָן שֶׁלָּקַח יַעֲקֹב אֶת הַבְּכוֹרָה הִתְחִיל מַקְרִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לה, א): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וגו' וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ וגו', וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁהִקְרִיב משֶׁה בְּסִינַי הַבְּכוֹרוֹת הֵן הִקְרִיבוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, ה): וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', מַהוּ נַעֲרֵי, הַבַּחוּרִין שֶׁבַּבְּכוֹרוֹת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹא הָיָה אָדָם מַקְרִיב אֶלָּא הַבְּכוֹרוֹת, וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה, אָמְרוּ יָבוֹאוּ הַבְּכוֹרוֹת וְיַקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ו): וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים, אָמַר לָהֶם הָאֱלֹהִים אֲנִי נָתַתִּי פְּרוֹקוֹפִּי לַבְּכוֹרוֹת, וְעָשִׂיתִי אוֹתָן גְּדוֹלִים בָּעוֹלָם, וְכָפְרוּ בִּי וְעָמְדוּ וְהִקְרִיבוּ לִפְנֵי הָעֵגֶל, הֲרֵי אֲנִי מוֹצִיא אֶת הַבְּכוֹרוֹת וּמַכְנִיס אֶת בְּנֵי לֵוִי, לְפִיכָךְ אָמַר הָאֱלֹהִים לְמשֶׁה שֶׁיִּמְנֶה אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג, טו): פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי מִי לְחָשְׁךָ שֶׁהוֹצִיא הָאֱלֹהִים אֶת הַבְּכוֹרוֹת מִן הַקָּרְבָּן וְהִכְנִיס אֶת בְּנֵי לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג, מה): קַח אֶת הַלְוִיִּם, תַּחַת מִי, תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי ה', אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְטַרְפְּסִיטֵיס שֶׁל מְדִינָה שֶׁנִּמְצָא אַחֲרָיו דָּבָר שֶׁל זֵיטֵמָא, יָדַע הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לָאִפַּרְכּוֹס שֶׁלּוֹ הוֹצֵא אוֹתוֹ וְהַכְנֵס אַחֵר תַּחְתָּיו, אַף עַל פִּי כֵן נִמְצָא אוֹתוֹ הַשֻּׁלְּחָנִי חַיָּב קְטַבְלִיטוֹן, אָמַר הַמֶּלֶךְ מִי שֶׁיּוֹרֵשׁ מְקוֹמוֹ יִפְרַע עָלָיו מַה שֶּׁהוּא חַיָּב. כָּךְ הַבְּכוֹרוֹת הָיוּ גְּדוֹלִים בָּעוֹלָם וְעָמְדוּ וְהִקְרִיבוּ לִפְנֵי הָעֵגֶל, אָמַר הָאֱלֹהִים יֵצְאוּ הַבְּכוֹרוֹת וְיִכָּנְסוּ בְּנֵי לֵוִי, אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ הַבְּכוֹרוֹת חַיָּבִין כְּלָיָה, אָמַר הָאֱלֹהִים יָבוֹאוּ בְּנֵי לֵוִי וְיִפְדוּ אוֹתָן, לְפִיכָךְ אַתָּה מוֹצֵא הַלְוִיִּם פּוֹדִין אֶת הַבְּכוֹרוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: קַח אֶת הַלְוִיִּם וגו'. וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם, כִּי פְּטוּרִים כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם לִפְדוֹת בְּכוֹרֵיהֶם מִבְּכוֹר אָדָם וּמִבְּכוֹר חֲמוֹר דְּאִתְקַשׁ לִבְכוֹר אָדָם, דִּכְתִיב (במדבר יח, טו): אַךְ פָּדֹה תִּפְדֶּה וגו' וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה, אֲבָל מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה לֹא, אֶלָּא קָדוֹשׁ הוּא. מַהוּ וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי ה', נֶאֱמָן אֲנִי לְשַׁלֵּם לָהֶם שָׂכָר טוֹב עַל שֶׁקִּדְּשׁוּ שְׁמִי בָּעֵגֶל.
משנה אבות ה׳:ב׳ - הטקסט מספריא
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך ל ‹ הוספות ‹ נח ‹ 278 לקו"ש ח"כ ע' 13
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.