12

ט. שלטון ישראל על האומות באופן של "זכה"

מכך נלמדת הוראה גם לתקופתנו:

אמרו חז"ל "אתם קרויים אדם"²⁴, שעיקר הכינוי והתואר אדם אמור לגבי ישראל²⁵.

והקדוש־ברוך־הוא אומר לישראל "ורדו...", כנאמר "ועמדו זרים ורעו צאנכם"²⁶, שישראל ירדו וישלטו בהם בענין העבודה וכדומה. עד אשר גם בזמן הגלות, כאשר הגויים הם מלכים ושרים, גם אז נאמר²⁷ "והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך".

וההוראה בכך היא: אם האדם יסמוך על "כוחי ועוצם ידי", אף אם הוא יתלה זאת בהיותו "אדם – אדמה לעליון"²⁸ – בעל מעלות גדולות, שאלה הן המעלות שלו, כחו ועוצם ידו – אזי "לא זכה" ו"החיה מושלת בו": לא זו בלבד שהגויים אינם מתייחסים אליו בכבוד וכדומה, כיחס אל המושל והשליט, אלא להיפך, עד אשר גם הוא חש את עצמו נחות כלפיהם וכלפי "גויות" בכלל.

רק כאשר "זכה", הוא מזדכך, והוא יודע שה' אלקיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל, ולכן אין הוא פועל ב"חכמה ותבונה" שלו, אלא, להבדיל, בחכמתו של הקדוש־ברוך־הוא, התורה והשולחן ערוך, והוא מתנהג לפי הוראותיו של הקדוש־ברוך־הוא, ופועל בכח המשלח, אזי הוא רודה, ואז רואים בגלוי את "והיו מלכים אומניך..." כבר בזמן הגלות, עד אשר מגיעים לידי "ועמדו זרים ורעו צאנכם", בביאת משיח צדקנו.

(משיחת ש"פ בראשית תשמ"ב)