9

אך כאשר מגיעים לפסוקים המציינים את מזונם של האדם ושל חית הארץ, אין מובן: מהו הקשר בין ענין זה לבין מעשה בראשית?

ב) אף אם נמצא הסבר מדוע קשור לכאן הציווי לאדם, עדיין אין מובן מדוע ציוה הקדוש־ברוך־הוא לאדם ולאשתו מה יהיה מזונם של חית הארץ ושל עוף השמים?

בנוסף לכך: האם עופות השמים, שנבראו ביום החמישי, לא אכלו עד להוראה זו?

ואין לתרץ, שזהו המשך לציווי "ורדו בדגת הים...", שמשום שהקדוש־ברוך־הוא מינה אותם כרודים על המין החי, הוא צריך היה להורות להם ממה ניזונים בעלי החיים. כי, לכאורה, לא זוהי המשמעות של "ורדו".

ה. העיקר – מזון משותף לאדם ולבעלי החיים

כדי להשיב לשאלות אלו, מצטט רש"י מן הפסוק את המילים "לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ", המקשרות בין שני הפסוקים באמצעות וא"ו החיבור, והוא מסביר את משמעות הפסוק "השוה להם בהמות וחיות למאכל": המטרה של סוף הפסוק הראשון ביחד עם הפסוק השני איננה לציין איסורים, ולא לפרט מידע מה מותר לאדם לאכול ומה צריכים בעלי החיים לאכול. אלא, מטרת הפסוק היא רק אחת, להדגיש את המשותף שבין האדם לבין בעלי החיים לגבי מזונם – למאכל¹³.

– המקור לאיסור אכילת בשר שחל על אדם ואשתו – "לא הרשה..." הוא אכן בפסוק הראשון: מכך שהפסוק מתיר לאכילה רק ירק עשב מובן מאליו שהבשר אסור באכילה.

אך התורה מוסיפה מיד, שהעשב הוא גם מזונם של "כל חית הארץ וכל עוף השמים...", כדי להדגיש את ההשוואה בין האדם לבין החיות והבהמות¹⁴.

אמנם, החיות אינן אוכלות רק ירק עשב כי אם גם בשר, וההשוואה היא רק מצד אחד לגבי מזונו של האדם, שהמזון שלו, עשב, זהה למזונם של החיות והבהמות¹⁵. ולכן מאריך רש"י בדבריו וחוזר שנית על ההשוואה "אך כל ירק עשב יאכלו יחד כולם".

ו. שלטון האדם על בעלי החיים ניטל ממנו בענין המזון

מדוע חשוב להזכיר בסיפור בריאת האדם את ההשוואה שבין מזונו לבין מזון חית הארץ?