345

ממשה, כך גדלה ומתחזקת חובתם לא להיות כפויי טובה כלפיו, וכך מובנת יותר השתדלותם למניעת "עלה אל הר...".

ח. מטובות אלו נהנו ישראל ביום עלית משה להר

לפי זה מובן מדוע בוחר רש"י מבין הטובות שעשה משה לישראל, דוקא דוגמאות אלו, ולא אחרות:

על הטובות שעשה משה רבינו לישראל בכל שנות העבר, הם בודאי כבר הביעו את תודתם כלפיו, שהרי לא היו כפויי טובה.

לכן מונה רש"י רק את הטובות שישראל נהנו מהן "ביום הזה", ביום עליית משה להר, שעליהן חלה עתה חובתם להביע תודה, ולא להיות כפויי טובה.

אין להקשות על כך שרש"י מציין גם "הוצאנו ממצרים וקרע לנו את הים... ונתן לנו את התורה"²⁸, כי טובות אלו נמשכות לכל ישראל בכל הדורות ובכל התקופות: על יציאת מצרים, וקריעת ים סוף שהיא חתימתה²⁹, כבר נאמר לפני־כן³⁰, "כי ישאלך בנך מחר..." – ומשמעותו של "מחר", לפי פירוש רש"י, היא "מחר שהוא אחר זמן", ללא הגבלה – אזי "ואמרת לבנך... ואותנו הוציא משם..."; וכך גם נתינת התורה איננה מוגבלת לדור ההוא בלבד, אלא היא לכל ישראל במשך כל הדורות³¹.

[לפיכך משמיט רש"י את הכתוב בספרי "ועשה לנו ניסים וגבורות", כיון שרש"י מונה רק את התשובות שישראל נהנו מהן ביום עליית משה להר, ולא סתם "ניסים וגבורות" שהיו בעבר].

ט. הציווי על העליה להר מכוון למשה, ולא לישראל

לכאורה, בכל זאת אין הענין "חלק": הן היה בכל זאת ציווי מפורש של הקב"ה "עלה אל הר...", וכיצד יכלו ישראל לחשוב שבגלל החובה לאי כפיות טובה מותר להם לעכב את פטירת משה?

כדי לתרץ תמיהה זו, מצטט רש"י מן הפסוק גם את המילים "וידבר ה' אל משה" – הציווי "עלה אל הר העברים..." כוון רק למשה ולא אליהם.

וכיוון שעליהם אין שום ציווי בענין