341

אחרים מוכיחה שזהו פירושו גם כאן¹¹.

[ולפיכך מדייק רש"י באמרו, לאחר הבאת הדוגמאות על נח ומצרים, "אף כאן...", שלא כנאמר בספרי, שהוא המקור לפירושו הזה של רש"י, ששם כתוב, כמו בענין יציאת מצרים, "ומה ראה לומר כאן...", וזאת כדי להדגיש שרק לאחר שמוצאים שזהו פירוש הביטוי אצל נח ומצרים, ניתן ללמוד ש"אף כאן" זהו פירושו].

ב. דיוקים וקשיים נוספים על לשונו של רש"י

ישנם עוד מספר דיוקים וקשיים בלשונו של רש"י. להלן חלק מהם:

א) אצל נח ומצרים אין רש"י מסביר את הסיבות לכך שבני דורו של נח והמצרים אמרו "אין אנו מניחים...", מפני שהדבר מובן מעצמו, ואילו אצל משה צריך רש"י לציין את הטובות שעשה לישראל, אשר בגללן "אין אנו מניחים אותו". מדוע אין מובן ופשוט גם כאן, שישראל לא רצו במותו של משה?

ב) אצל נח ומצרים אין רש"י מסתפק בדבריהם "אין אנו מניחים...", כבעניננו, אלא מוסיף על כך: אצל נח – "ולא עוד אלא אנו נוטלין כשלין וקרדומות ומבקעין את התיבה", ואצל המצרים – "ולא עוד אלא אנו נוטלין סייפות וכלי זיין והורגין בהם". כלומר, הם לא ימנעו רק את הכניסה והיציאה וכו', אלא יבטלו לחלוטין את האפשרות לכניסה וליציאה – ("מבקעין את התיבה", "הורגין בהם")?

ג) מהי הסיבה לכך שבתוספת זו "ולא עוד אלא אנו נוטלין..." מציין רש"י שני פרטים, הן אצל נח והן מצרים. אצל נח – (א) כשלין (ב) וקרדומות; אצל מצרים – (א) סייפות (ב) וכלי זיין?

ד) אצל נח ומצרים מביא רש"י את דברי הקדוש־ברוך־הוא עד סופם "אמר הקדוש־ברוך־הוא... וכל מי שיש בידו (או "בו") כח למחות יבא וימחה", ואילו במקרה שלנו הוא אומר: "אמר הקדוש־ברוך־הוא הריני מכניסו בחצי היום וכו'", ואיננו מזכיר את ההמשך. ולכאורה תמוה: אם לגבי מצרים הוא כותב את הדברים עד הסוף, ואיננו מסתמך על כך שכבר אמרם לגבי נח, מדוע כאן הוא רומז על כך ב"וכו'"? ממה־נפשך: או שהוא כותב בשניהם "וכו'", או שהוא מפרט בשניהם את סוף הדברים.

ה) מדוע בוחר רש"י, בפרטו את הטובות שעשה משה רבינו לישראל, דוקא בטובות אלו¹²: "הוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו, והעלה לנו את הבאר, ונתן לנו את התורה"¹³?