340

לאפשר את פטירת משה, וכתשובה על כך אמר הקדוש־ברוך־הוא "הריני מכניסו בחצי היום...".

אך יש להבין:

א) אכן בני דורו של נח יכולים היו לחשוב שבכוחם למנוע את כניסת נח לתיבה, ואף המצרים יכולים היו להשלות את עצמם שהם יצליחו למנוע את יציאת ישראל ממצרים, מפני שהם היו הרוב. אך כיצד ייתכן שישראל יסברו שביכלתם למנוע את פטירתו של משה, דבר שאיננו נתון כלל בידי בשר ודם⁸?

ב) לשם מה מסביר רש"י כאן ש"בג' מקומות נאמר בעצם היום הזה", ואף מפרט ומסביר בהרחבה על שני המקומות האחרים. היה עליו לפרש את פשוטו של מקרא, את הפסוק שלנו בלבד, ולומר שישראל סרבו להרשות את פטירת משה, ואז "אמר הקדוש־ברוך־הוא..."! במיוחד תמוה הדבר לאור העובדה שאכן כך הוא עושה בפירושו למילים אלו בפרשת נח³, שם הוא אומר "למדך הכתוב שהיו בני דורו...⁹ אמר הקדוש־ברוך־הוא אני מכניסו לעיני כולם...", ואינו מביא שום דוגמא ממקום אחר לכך שזהו פירוש הביטוי "בעצם היום הזה"?

הדברים תמוהים עוד יותר: אם בפעם הראשונה שהוא מסביר מילים אלו באופן כזה, אין הוא זקוק לדוגמאות והוכחות, על־אחת־כמה־וכמה שאין הוא זקוק לכך בפעם השלישית.

יתר־על־כן: בפרשת בא אין רש"י מפרש דבר על הפסוק "בעצם היום הזה הוציא ה'"¹⁰, ונראה בפשטות, שהסיבה לכך היא מפני שהוא מסתמך על פירושו בפרשת נח. מדוע, איפוא, הוא צריך בכל זאת להסביר כאן את כוונת התורה בביטוי "בעצם היום הזה", וזאת בהרחבה ובתוספת דוגמאות והוכחות?

הכרחי לומר, שבפסוקנו אין הפירוש הזה "חלק" כל כך, אך העובדה שזהו פירושו של הביטוי הזה במקומות