339
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
האזינו
א. דברי רש"י על המילים "בעצם היום הזה" לגבי מות משה
בסוף הפרשה1 מסופר: "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמר עלה אל הר העברים הזה הר נבו... ומת בהר...". רש"י מתעכב על המילים "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה" ומסביר: "בג' מקומות נאמר בעצם היום הזה", ומציין את שני המקומות האחרים2 שבהם נאמר כך: בכניסת נח לתיבה ("בעצם היום הזה בא נח..."3) וביציאת מצרים ("בעצם היום הזה הוציא ה'"4). בשני מקומות אלו כוונת הביטוי היא שבני דורו של נח והמצרים אמרו "בכך וכך אם אנו מרגישין... ולא עוד אלא אנו נוטלין...", ותכננו לא לאפשר לנח להכנס לתיבה ולישראל לצאת ממצרים, כפי שמרחיב ומפרט רש"י, ואז "אמר הקדוש־ברוך־הוא הריני... בחצי היום וכל מי שיש
ב בו5 כח למחות יבוא וימחה". כך גם במות משה אמרו ישראל "אין אנו מניחים אותו (ורש"י מציין את הטובות שעשה משה לישראל), אמר הקדוש־ברוך־הוא הריני מכניסו בחצי היום...".
העובדה שרש"י רואה צורך להסביר את המילים "בעצם היום הזה" מובנת בפשטות, כי מילים אלו הן, לכאורה, מיותרות6: בתחילת הענין (בפרשת וילך7) כבר כתוב "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום", והרי משה נפטר באותו היום. מובן כבר אפוא, שכל האירועים שארעו לאחר מכן התרחשו באותו יום, ומה באות לחדש המילים "בעצם היום הזה"?
לפיכך מסביר רש"י שמילים אלו רומזות לכך שישראל לא הסכימו
הערות
- 1. לב, מח ואילך.
- 2. מש"נ באברהם (לך יז, כג) "וימל גו' בעצם היום הזה גו'" ופרש"י "לא נתיירא כו'" – אינו שייך לנדו"ד, שהרי שם המדובר ב(גדולת מדרי') אברהם (ד"בו ביום שנצטווה כו' ולא נתירא כו'"), משא"כ בנדו"ד ד"בעצם גו'" הוא מענה הקב"ה לאמירה ד"אין אנו מניחין כו'". וראה בארוכה מפרשי רש"י כאן. – וי"ל שזהו שמפרט רש"י המנין: בג' מקומות – למעוטי הנ"ל. וראה בארוכה שיחת ש"פ האזינו תשמ"א.
- 3. נח ז, יג.
- 4. בא יב, נא. וראה לקמן הערה 10.
- 5. אצל נח כ' רש"י "שיש בידו"* (אף שבספרי עה"פ אי' גם בנח "שיש בו"). וטעם השינוי י"ל – כי באם יש "בו" כח אבל ידו חלושה – לא יוכל לבקע התיבה, כהמשך פרש"י.
- 6. אבל אין לפרש דקשה לרש"י ההוספה "בעצם (היום הזה)" – שהרי כמ"פ נאמר בתורה "בעצם היום הזה" וכיו"ב ולא פרש"י כלום (בא יב, יז. אמור כג, יד. כא. כח. כט. ל). וגם בפי' בפ' נח (ז, יג), לך (יז, כג. כו), בא (יב מא) – אינו מפרש תיבת "בעצם" (כבפי' כאן "במראית אורו כו'". ועד"ז בפרש"י משפטים כד, י). ולהעיר מרמב"ן אמור (שם, כח). ואכ"מ.
- 7. לא, ב ובפרש"י.
- . כ"ה בדפוסים שלפנינו. אבל בדפוס א' וב' דרש"י, ובכ"י דרש"י – כמה שינויים בזה.
רש"י על שמות כ״ד:י׳ - הטקסט מספריא
ויראו את אלהי ישראל. נִסְתַּכְּלוּ וְהֵצִיצוּ וְנִתְחַיְּבוּ מִיתָה, אֶלָּא שֶׁלֹּא רָצָה הַקָּבָּ"ה לְעַרְבֵּב שִׂמְחַת הַתּוֹרָה וְהִמְתִּין לְנָדָב וַאֲבִיהוּא עַד יוֹם חֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן, וְלַזְּקֵנִים עַד וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאוֹנְנִים, וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה (במדבר י"א) – בַּקְּצִינִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה (תנחומא):
כמעשה לבנת הספיר. הִיא הָיְתָה לְפָנָיו בִּשְׁעַת הַשִּׁעְבּוּד, לִזְכֹּר צָרָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים בְּמַעֲשֵׂה לְבֵנִים (ויקרא רבה):
וכעצם השמים לטהר. מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ הָיָה אוֹר וְחֶדְוָה לְפָנָיו:
וכעצם. כְּתַרְגּוּמוֹ, לְשׁוֹן מַרְאֶה:
לטהר. לְשׁוֹן בָּרוּר וְצָלוּל:
ויראו את אלהי ישראל NOW THEY SAW THE GOD OF ISRAEL — They gazed intently and failing in this they peeped in their attempt to catch a glimpse of the Supreme Being, and thereby made themselves liable to death. But it was only because God did not wish to disturb the joy caused by the Giving of the Torah, that He did not punish them instantly, but waited (postponed the punishment) for Nadab and Abihu until the day when the Tabernacle was dedicated, when they were stricken with death, and for the elders until the event of which the text relates, (Numbers 11:16) “And when the people complained …. and the fire of the Lord burned among them and destroyed בקצה המחנה” — those who were the קצינים “nobles” of the camp (Midrash Tanchuma, Beha'alotcha 16).
כמעשה לבנת הספיר AS IT WERE THE BRICKWORK OF SAPPHIRE — This had been before Him during the period of Egyptian slavery as a symbol of Israel’s woes — for they were subjected to do brick-work (cf. Jerusalem Talmud Succah 6:3; Leviticus Rabbah 23:8).
וכעצם השמים לטהר AND AS IT WERE AS THE BODY OF HEAVEN FOR PURITY — This implies that as soon as they (the Israelites) were delivered there was radiance and rejoicing before Him.
וכעצם — Translate it as the Targum does: “as the appearance”.
לטהר means FOR BRIGHTNESS AND CLEARNESS.
מצוטט ב־2 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כד ‹ ט'רנג לקו"ש חי"ט ע' 339
תורת מנחם 1
- מח- שנת תשכ"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשכ"ז לקו"ש חי"ט ע' 339
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

