335

השמים ואת הארץ כעדים ממש (ולא לפסוק "העדותי בכם היום את השמים...", אשר בסוף פרשת נצבים"),

וכך מובנת התועלת בהיותם של השמים והארץ עדים להתראה, כי הדבר הובא לידיעת ישראל.

ז. על פרשת נצבים – סימן; על פרשת האזינו – עדות ממש

אך לפי זה מתגברת השאלה שלעיל בסעיף ג': לפי האמור יוצא, שהשמים והארץ הם עדים ממש רק על הדברים שנאמרו בפרשת האזינו, ואילו על דברי משה רבינו לישראל בפרשת נצבים הם סימן בלבד, ולא עדים ממשיים.

ההסבר לכך הוא: בפרשת נצבים אומר משה "העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמוות... ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". כלומר, העדות שם היא לגבי קיום התורה והמצוות בכלל, ולגבי השכר והעונש עליהם, ועל כך אין צורך בעדים, כי בודאי אין חשש שישראל יכחישו אי־פעם את כל הענין של מתן התורה והמצוות – זהו ענין מפורסם הידוע לכולם ועבר מדור לדור.

לכך מספקת, אפוא, עדות שהיא אות וסימן, שיזכרו תמיד את התורה והמצוות ואת העונש על אי־קיומם, בהתאם לשני האופנים שבשני פירושי רש"י.

לעומת זאת, תוכן השירה בפרשתנו איננו רק אודות עצם חובת קיום התורה והמצוות, אלא היא כוללת את דברי הברית, שבהם פרטים רבים כמפורט בפרשה, ולפיכך: א) קיימת אפשרות של הכחשה "לא קבלנו עלינו הברית"; ב) לכך אין די בסימן ואות (ואפילו באופן השני שבפרוש רש"י בפרשת נצבים), שכן סימן רק מזכיר את הענין בכללותו, אך אין די בו כאשר מדובר על פרטים רבים, אשר אפשר לגמרי להכחישם.

לפיכך יש צורך בעדים ממש על ענין זה, אשר שומעים את פרטי ההתראה ומעידים על כך, ואף יכולים לבצע את עדותם למעשה.

ח. השמים והארץ – שתי קבוצות עדים

מן הענינים ההלכתיים המפולאים אשר בפירוש רש"י זה:

לכאורה, אם רש"י מפרש שהן השמים והן הארץ הם עדים, מדוע אין הוא מצטט מן הפסוק, בתחילת פירושו, גם את המילים "ותשמע הארץ"?

דבר זה יובן לפי שאלה אחרת: השמים והארץ הם עדים ממש, שעליהם נאמר⁴¹, "על־פי שני עדים... יקום דבר", ששני העדים צריכים להיות ביחד, באותו אופן. ואם כך, מתעוררת השאלה: לשמים אמר משה "האזינו", ולארץ – "ותשמע", ויוצא