322

בביטוי דומה ולומר "המלך היה קורא במשנה תורה"¹⁰, או "ספר זה" וכדומה, בהתאם לנאמר "התורה הזאת", ולא היה עליו לציין מנין הוא מתחיל את הקריאה¹¹.

אין לומר שרש"י כותב "מתחילת אלה הדברים" מפני שזה בהתאם להלכה, ובהתאם ללשון המשנה, כי, כאמור, מטרתו של רש"י איננה לספר את פרטי הדינים, אלא לבאר את המילים שבפסוק בפשוטן.

ד. כוונת רש"י היא לשלול את המובן מפשט הפסוקים

כדי להבין כל זאת יש להקדים ולהבהיר את הדיוק בלשון רש"י "המלך היה קורא...". לכאורה: אם מטרת רש"י אינה לפרט את הדינים, אלא לפרש את הפסוק, היה צריך לומר את פירוש הפסוק "תקרא, המלך". הסגנון "המלך היה קורא" מראה שאין כוונתו לפרש על ידי כך את הפסוק, אלא לספר את ההלכה והמעשה כיצד קויימה מצות הקהל.

וההסבר לכך הוא: פשוטו של מקרא בפרשת וילך, הוא, שבה מספר משה "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום"¹², והוא מורה להם כיצד יש לנהוג מיד לאחר מותו¹³ כאשר יעברו את הירדן, ולאחר מכן "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו... חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה... ואתה תנחילנה..." ולאחר מכן "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים...", ולאחר מכן מופיע הציווי "ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים... בבוא כל ישראל... הקהל" –

ובפשטות נראה, שציווי זה הוא המשך לפסוקים הקודמים¹⁴ – הוראה ל"העם הזה", ל"הכהנים בני לוי", אשר להם הוא נתן את התורה, והציווי "תקרא את התורה הזאת" בלשון יחיד, הוא הוראה ליהושע, שמקץ שבע שנים, לאחר הכניסה לארץ ישראל (אחרי מות משה)¹⁵, תקויים מצות "הקהל" והוא יעורר את ישראל "ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" באמצעות קריאת