246

וישיבה" של חלקו. לכן ה"ביאה" האמיתית לארץ ישראל היא רק לאחר כיבוש וחלוקת כל הארץ.

זהו הקשר בין פ' תבוא לבין ח"י אלול: חידושה של תורת החסידות, שנתגלתה על־ידי הבעל־שם־טוב ואדמו"ר הזקן, הוא, שעל עבודת התורה והמצוות להתבצע באופן של "תבוא" – השתקעות מוחלטת בעבודה, ללא השארת פינה כלשהיא אצל האדם שאיננה חדורה בתורה ובמצוות, כדלהלן.

כשם שבענין של "תבוא" יש שני ענינים²²: א) הענין הכללי של "תבוא". ב) הפרטים שב"תבוא" – "וירשתה וישבת בה",

כך קיימים גם בח"י אלול שני ענינים דומים²²: א) יום הולדתו של הבעל־שם־טוב, מייסד החסידות הכללית. ב) יום הולדתו של אדמו"ר הזקן, מייסד תורת חסידות חב"ד.

ההבדל ביניהם הוא, כפתגמו של כ"ק מורי וחמי אדמו"ר ²³, שהבעל־שם־טוב הראה כיצד צריך לעבוד את הקדוש־ברוך־הוא, שזהו כענין הכללי של "תבוא", ואילו אדמו"ר הזקן הראה כיצד אפשר לעבוד את הקדוש־ברוך־הוא. כלומר, כיצד לבצע זאת בפועל, בפרטיות, בדומה ל"וירשתה וישבת בה", כפי שיוסבר להלן בסעיף י'.

ד. החסידות – כהכנה לביאת המשיח

הדבר יובן על־ידי הדברים הידועים²⁴, שגילויה של תורת החסידות מהווה הכנה לביאת המשיח, כפי שידועה²⁵ תשובת המשיח לבעל־שם־טוב, ש"אתי מר"– "לכשיפוצו מעינותיך חוצה". מוסבר בספרי קבלה²⁶ שעד לביאת המשיח כל ה"גילויים" בעולם הם גילויים של "חיצוניות עתיק" בלבד, והמשיח יביא לגילוי "פנימיות עתיק".

וכיון שבהכנה צריך להיות משהו "מעין" הענין שאליו היא מהווה הכנה, הרי יש לומר²⁴, שהחסידות מביאה ל"פנימיות" בעבודת האדם בתורה ומצוות, ולפיכך היא מביאה לגילוי "פנימיות"²⁷ האלקות – "פנימיות עתיק"²⁸.

ה. ההבדל בין פעולה ב"פנימיות" לבין פעולה ב"חיצוניות"

ההבדל בין "פנימיות" לבין