171
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"אנשים אחרים", שאינם מצאצאי המצרים הקדמונים, מדוע חל גם עתה האיסור "לשוב למצרים"?
ב. לכאורה, האיסור הוא מפני ארץ מצרים עצמה
לכאורה ניתן היה לענות על כך, כדברי מספר מפרשים9, שאיסור הישיבה במצרים אינו מפני האנשים שבה, אלא מפני הארץ עצמה, ארץ מצרים, אף אם אין בה כבר אנשים מצריים10.
דעה זו מוכחת גם מפסק ההלכה ומלשון הרמב"ם בהלכה שבהמשך11: "ויראה לי שאם כבש ארץ מצרים מלך ישראל על פי בית דין שהיא מותרת ולא הזהירה אלא לשוב לה יחידים או לשכון בה והיא ביד עכו"ם מפני שמעשיה מקולקלין יותר מכל הארצות". מכך מובן, שהאיסור הוא "מפני שמעשיה (של "ארץ" מצרים, ולא מעשיהם12 של המצרים) מקולקלין", כמאמר חז"ל*, "יש מעינות שמגדלין... ויש שטופין בזמה". לכן אם היא "ביד עכו"ם" – אף אם אינם מצרים, הרי "מעשיה מקולקלין" ואסור לגור בה.
בכך מובנת גם ההלכה, שכאשר מלך ישראל כובש את ארץ מצרים "על פי בית־דין" מותר לגור בה: על־ידי כיבוש כזה הופכת ארץ מצרים "כארץ ישראל... לכל דבר"13. כלומר, הכיבוש משנה את מהות הארץ14, ולפיכך בטל האיסור להשתקע בה15.
אך עדיין אין הענין "חלק": בספר המצוות16 כותב הרמב"ם, שהטעם לאיסור זה הוא "שלא נלמד ממעשיהם17...". כלומר, אסור לגור בארץ מצרים כדי שלא נלמד ממעשי
הערות
- 9. ראה בארוכה ברכ"י ושו"ת חיים שאל שם.
- 10. ראה מנ"ח מצוה תק.
- 11. ה"ח.
- 12. ודלא כבסהמ"צ שלו – הובא לקמן בפנים – וידוע: א) שאינו דומה כלל דיוק הרמב"ם בלשונו בס' יד החזקה להדיוק בסהמ"צ, ב) בחילוק שבין ב' הספרים הלכה כיד החזקה (ראה רמב"ם בהקדמתו לסהמ"צ, יד מלאכי כללי הרמב"ם סכ"ג), ג) סהמ"צ נכתב בל' ערבי, ולא בכל המקומות יש לדייק ולסמוך על דיוק לשון המעתיק – וכדמוכח ג"כ מריבוי החילוקים שבין המעתיקים.
- *. במדב"ר פ"כ, כב.
- 13. רמב"ם הל' מלכים שם ה"ו. וראה מנ"ח שם.
- 14. וע"ד ארץ ישראל גופא – ארץ כנען, שמעשיהם של הכנענים מקולקלים מכל העמים כו' (תו"כ אחרי יח, ג), שמשווה אותה הכתוב בזה למצרים, ובשניהם אומר: כמעשה ארץ מצרים גו' וכמעשה ארץ כנען גו' לא תעשון, וע"י הכיבוש נשתנה כו'.
- 15. ועפ"ז מובן מ"ש הרמב"ם "ויראה לי" – אף שבירושלמי (סנהדרין שם) מפורש "חוזר את .. לכבוש את הארץ" – כי המפורש בירושלמי הוא שמותר לילך שם לכבוש את הארץ אבל לא להשתקע שם (ע"ד ההיתר ד"לסחורה לפרקמטיא"), משא"כ ע"י כיבוש שע"י מלך ישראל ע"פ ב"ד שמשנה מהות הארץ, מותר להשתקע שם. עפ"ז יש לבאר גם בטעם האריז"ל באיסור לשוב למצרים (פע"ח ש"ח פ"ג. ס' הליקוטים ר"פ תצא ועוד) – דבכ"ז לסחורה מותר ובכיבוש ע"י מלך כו' מותר.
- 16. מל"ת מו.
- 17. בתרגום העליר וקאפח: (מ)כפירתם.
במדבר רבה כ׳:כ״ב - הטקסט מספריא
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים (במדבר כה, א), הֲלָכָה, בִּזְכוּת כַּמָּה דְבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמוֹתָן, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא גִלּוּ מִסְטוֹרִין שֶׁלָּהֶם, שֶׁמּשֶׁה אָמַר לָהֶם (שמות ג, כב): וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וְהָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֻפְקָד אֶצְלָם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא גִּלָּה אֶחָד מֵהֶם לַמִּצְרִיִּים, וְלֹא נִפְרְצוּ בַּעֲרָיוֹת, שֶׁכֵּן כְּתִיב (שיר השירים ד, יב): גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, אֵלּוּ הַזְּכָרִים, (שיר השירים ד, יב): גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם, אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, תֵּדַע לָךְ שֶׁהֲרֵי אַחַת הָיְתָה וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב (ויקרא כד, י): וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית. וְכָל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא סָרְחוּ בַּמִּדְבָּר עַד שֶׁבָּאוּ לַשִּׁטִּים, לְכָךְ כְּתִיב: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, שִׁטִּים שֶׁעָשׂוּ שְׁטוּת, (משלי ו, לב): נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב. וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, יֵשׁ מַעְיָנוֹת שֶׁמְּגַדְּלִין גִּבּוֹרִים, וְיֵשׁ חַלָּשִׁים, וְיֵשׁ נָאִין, וְיֵשׁ מְכֹעָרִין, וְיֵשׁ צְנוּעִין, וְיֵשׁ שְׁטוּפִין בְּזִמָּה, וּמַעְיָן שִׁטִּים שֶׁל זְנוּת הָיָה, וְהוּא מַשְׁקֶה לִסְדוֹם, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאָמְרוּ (בראשית יט, ה): אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וגו', וּלְפִי שֶׁנִּתְקַלֵּל אוֹתוֹ מַעְיָן, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַבְּשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד, יח): וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים, מִימוֹת אַבְרָהָם לֹא נִפְרַץ אֶחָד בִּזְנוּת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לַשִּׁטִּים וְשָׁתוּ מֵימָיו נִפְרְצוּ בִּזְּנוּת.
מצוטט ב־2 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כד ‹ ט'שכז לקו"ש חי"ט ע' 171
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.