138

באופן של "אנכי אנכי הוא מנחמכם"³⁹, פעמיים "אנכי" – גילוי נשגב יותר ממתן תורה, ששם כתוב רק פעם אחת "אנכי"⁴⁰; כמו־כן מדובר בהפטרות גם על השפע העצום "ורב טוב לבית ישראל"⁴¹, ולא טוב רגיל, דבר שאיננו נמצא בהפטרות אחרות.

הסיבה לכך היא: בתקופה של שבעה דנחמתא מתגלים החסדים המכוסים⁴², המוסתרים בג' דפורעניתא, בזמן בין המצרים, כי, כאמור לעיל, דוקא מפני שורשם הנעלה הם לא נראו בגלוי כטוב וחסד⁴³, ולהיפך: בחיצוניות נראו הדברים כמיצר ופורעניות, ופעולת שבעה דנחמתא היא, שגם הטוב הנעלה הזה, מתגלה⁴⁴.

וגם הסדר של אופן גילוי החסדים רמוז בהפטרות, ובמיוחד בהפטרת פרשתנו⁴⁵ "עניה סוערה לא נחמה...".

האבודרהם⁴⁶ מביא מן המדרש סיבה להפטרות של "שבעה דנחמתא" ולסדרן: בהפטרה הראשונה אומר הקדוש־ברוך־הוא לנביאים "נחמו נחמו עמי" – שהם ינחמו את ישראל, על כך באה תשובת כנסת ישראל בהפטרה השניה "ותאמר ציון עזבני הוי'" – הנחמה באמצעות הנביאים היא כאילו "עזבני הוי'", ישראל רוצים שהנחמה תבוא מהקדוש־ברוך־הוא עצמו, ולא באמצעות נביאים. כאשר מוסרים הנביאים לה', בהפטרה השלישית, ש"עניה סוערה לא נחמה", אומר על כך הקב"ה, בהפטרה הרביעית, "אנכי אנכי הוא מנחמכם" – הוא מקבל את תביעתם ומנחמם בעצמו. אחר כך באות ההפטרה החמישית וההפטרה השישית "רני עקרה לא ילדה" ו"קומי אורי כי בא אורך", שהן הנחמות שהקדוש־ברוך־הוא בעצמו אומר לישראל, ועל כך עונה כנסת ישראל בהפטרה השביעית "שוש אשיש בהוי' – עתה, לאחר נחמת הקדוש־ברוך־הוא ב"רני עקרה" ו"קומי אורי", הרי "שוש אשיש בהוי' תגל נפשי באלקי..." – בקדוש־ברוך־הוא עצמו.

לכאורה אין מובן: הקדוש־ברוך־הוא שיודע הכל, ויודע את העתיד, הלוא ידע מלכתחילה שהנחמה באמצעות הנביאים לא תתקבל על־ידי ישראל, והוא עצמו ינחמם. מדוע הוא דחה אפוא את נחמתו שלו עד שישראל יטענו: עזבני הוי' ואד' שכחני?

אבל לפי הדברים שלעיל מובן: זהו זמן שבא לאחר הירידה הגדולה כל כך של תשעה באב, ולפיכך ייתכן שישראל יסתפקו בנחמה באמצעות