130
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לפי"ז יוצא, שלפי פרש"י לרי"ף, שלולא אי־רצון המשפחה הקודמת "שיכנסו בזמנם" מותר היה להקדים את קרבן־העצים, למרות שזה "קודם זמן קביעות הנדר" – "לא מטא זמן חיובייהו", אינו קיים הטעם הנ"ל לדעתם של הסוברים ש"אין אומרים .. ללוות".
ג. השאלה על פירוש רש"י לרי"ף
הדברים יובנו על־ידי הצגת תמיהה על פירוש רש"י הנ"ל לרי"ף, שאין מקדימים את קרבן־העצים לערב שבת מפני שזהו זמנו של "מביא עצים עד עכשיו, ואינם רוצים שיכנסו בזמנם". לכאורה, אין מובן:
מדוע קשורה לענין זה דעתה של המשפחה הקודמת, והרי הזמן לקרבן העצים נקבע על־ידי הנביאים16 (דעת בית־דין), ואם יש מקום להקדמת קרבן העצים לערב־שבת, אין להתחשב ברצון המשפחה הקודמת?
ד. שני הפירושים משלימים זה את זה
יש להסביר, ששני פירושי רש"י אלה אינם סותרים זה את זה, אלא להיפך – הם משלימים זה את זה, כמוסבר להלן:
חובת המשפחות לגבי "זמן עצי הכהנים והעם" – בהבאת קרבן העצים, נובעת מדיני נדר17, שיש להתחשב בדעת הנודר18 כפי שהיתה בעת נדרו.
כיוון שזה דבר מצוי, שאחד או יותר מתשעת הזמנים הללו חל בשבת19, ברור, שהמתנדבים חשבו מלכתחילה20 על מועד הקרבת הקרבן כשחל בשבת – לפני כן, או אחר־כך.
וכך מוסיף פירוש רש"י לרי"ף הסבר בנוסף לפירושו לש"ס21: זמן עצי כהנים והעם "אכתי לא מטא זמן חיובייהו" לא מפני שזה לפני יום השבת, שבו חלה החובה בשנים האחרות, אלא שבמקרה זה חל "זמן חיובייהו" רק לאחר שבת, שהרי, המשפחה הקודמת אינה רוצה "שיכנסו בזמנם", ולכן היה בדעת הנודר – המשפחה המאוחרת – מלכתחילה22, שאם יחול זמנו בשבת,
הערות
- 16. לכאורה צ"ע מה ענין נבואה לכאן, אבל ראה ריש אבות: "וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנה"ג", ותקנתנו קדמה לכנה"ג, או – בתחלתם. ונביאים – בתור מקבלי התורה מהזקנים ולא מצד הנבואה. וגם בימי הזקנים מצינו כן בשבת (קד, א) ועוד. – וראה רמב"ם ריש הל' ממרים (ובהקדמתו) דתקנות – שייך לסנהדרין. ועפ"ז – כצ"ל בכ"מ שנזכר תקנת נביאים וכיו"ב. – וכמובן כ"ז בשבת שם. תמורה טז, א. ועוד. וראה הקדמת הרמב"ם לפיה"מ בארוכה.
- 17. אף שעצם הענין דזמני עצי כהנים והעם "התנו נביאים שביניהן" (מקומות שצויינו לעיל הערה 3) – מ"מ, ה(עצים ו)קרבן עצים הוי נדבה, ויש עלי' דין נדר כמפורש ברש"י מגילה שם "שקבוע להם זמן קבוע בנדרים". וכן מוכח בצפע"נ הנ"ל.
- 18. נדרים נה, ב. טושו"ע יו"ד סרי"ח. ובכ"מ.
- 19. ובפרט שבזמן הבית היו מקדשים ע"פ הראי'.
- 20. אבל להעיר משו"ע אדה"ז או"ח סו"ס רמט.
- 21. ועד"ז י"ל בר"ן מגילה שם (וראה לעיל הערה 11), שבא להוסיף ביאור למ"ש ברי"ף שם.
- 22. להעיר גם מקול הרמ"ז מגילה שם: הכי התנו ביניהם מעיקרא.
שולחן ערוך, יורה דעה רי״ח - הטקסט מספריא
כָּל הַנּוֹדֵר, אוֹ נִשְׁבָּע, רוֹאִין דְּבָרִים שֶׁבִּגְלָלָן נִשְׁבַּע אוֹ נָדַר, וְלוֹמְדִים מֵהֶם לְאֵיזֶה נִתְכַּוֵּן. וְהוֹלְכִין אַחַר הָעִנְיָן, וְלֹא אַחַר מַשְׁמָעוּת הַדִּבּוּר. כֵּיצַד, הָיָה טָעוּן מַשָּׁא שֶׁל צֶמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים, וְהִזִּיעַ וְהָיָה רֵיחוֹ קָשֶׁה, וְנִשְׁבַּע אוֹ נָדַר שֶׁלֹּא יַעֲלֶה עָלָיו צֶמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים לְעוֹלָם, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִלְבֹּשׁ בִּגְדֵי צֶמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים וּלְהִתְכַּסוֹת, וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא לְהַפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו. הָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי צֶמֶר, וְנִצְטַעֵר בִּלְבִישָׁתוֹ וְנִשְׁבַּע אוֹ נָדַר שֶׁלֹּא יַעֲלֶה עָלָיו צֶמֶר לְעוֹלָם, אָסוּר לִלְבֹּשׁ, וּמֻתָּר לִטְעֹן עָלָיו וּמֻתָּר לְהִתְכַּסוֹת בְּגִזֵּי צֶמֶר, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְבֶגֶד צֶמֶר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הַגָּה: וְכָל זֶה דַּוְקָא בְּנוֹדֵר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אֲבָל בְּנוֹדֵר לַחֲבֵרוֹ, כָּל שֶׁלְּשׁוֹן הַנֶּדֶר כּוֹלֵל הוֹלְכִין אַחֲרָיו, אִם לֹא בְּאֻמְדָּנָא דְּמוּכָח (כָּךְ מַשְׁמָע בריב"ש וּבְהָרַמְבַּ"ן).
מִי שֶׁהֶעֱלִילוּ עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁמָּכַר יַיִן לַיִּשְׁמְעֵאלִים וּמִפְּנֵי כָּךְ נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה יַיִן לִמְכֹּר, וְהָיָה לוֹ יַיִן עָשׂוּי מִקֹּדֶם, אָסוּר לְמָכְרוֹ. הַגָּה: דְּאַף עַל פִּי שֶׁקָּאָמַר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה, אַזְלִינָן בָּתַר כַּוָּנָתוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רשב"ץ). וְכָל שֶׁכֵּן קָהָל שֶׁעָשׂוּ תַּקָּנָה כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, שֶׁאֲסוּרִין לִמְכֹּר אֲפִלּוּ מַה שֶּׁהָיָה לָהֶם קֹדֶם לָכֵן (סְבָרַת הָרַב מִמַּשְׁמָעוּת רשב"ץ וְלֹא כַּת"ה סִימָן רפ"א).
הָיוּ מַפְצִירִין בּוֹ לִשָּׂא בַּת אֲחוֹתוֹ, וְאָמַר: קוּנָם שֶׁהִיא נֶהֱנֵית לִי לְעוֹלָם, וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר: קוּנָם שֶׁהִיא נֶהֱנֵית לִי לְעוֹלָם, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת לֵהָנוֹת לוֹ, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְשׁוּם אִשּׁוּת.
הָיָה מַפְצִיר בַּחֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וּמֵאֵן וְאָמַר: קוּנָם לְבֵיתְךָ שֶׁאֵינִי נִכְנָס, וְטִפַּת צוֹנֵן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, מֻתָּר לִכְנֹס לְבֵיתוֹ וְלִשְׁתּוֹת לוֹ צוֹנֵן, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא שֶׁלֹּא יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה עִמּוֹ בִּסְעֻדָּה זוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. מִי שֶׁנָּדַר צְדָקָה אוֹ שְׁאָר נֶדֶר מֵחֲמַת חוֹלֶה, וּמֵת, עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ר"כ.
אָמַר לַחֲבֵרוֹ: הַשְׁאִילֵנִי פָּרָתְךָ, אָמַר לוֹ: אֵינָהּ פְּנוּיָה. אָמַר: קוּנָם שֶׁאֵינִי חוֹרֵשׁ בָּהּ לְעוֹלָם, אִם הָיָה דַּרְכּוֹ לַחֲרֹשׁ שָׂדֵהוּ בְּעַצְמוֹ, הוּא אָסוּר לַחֲרֹשׁ בְּאוֹתָהּ פָּרָה, אֲבָל אֲחֵרִים מֻתָּרִין לַחֲרֹשׁ לוֹ בָּהּ. וְאִם אֵין דַּרְכּוֹ לַחֲרֹשׁ בְּעַצְמוֹ, אֶלָּא אָרִיסִין חוֹרְשִׁין לוֹ, הוּא וְכָל אָדָם אֲסוּרִין.
הַסְכָּמָה שֶׁצִּוָּה הַשַּׂר לְבַטֵּל מִקְצָתָהּ, אֵין הַהַסְכָּמָה בְּטֵלָה מִפְּנֵי צִוּוּיוֹ. הַגָּה: קָהָל שֶׁהֶחֱרִימוּ עַל אֶחָד שֶׁלֹּא יָדוּר עִמָּהֶם, וְאַחַר כָּךְ רוֹצֶה לֵישֵׁב שָׁם בַּחֲנוּת, דָּנִין כְּפִי הָעִנְיָן שֶׁנָּדְרוּ עָלָיו. אִם לֹא כִּוְּנוּ רַק עַל דִּירַת קֶבַע עִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, חֲנוּת שָׁרֵי. וְאִם לָאו, הַכֹּל אָסוּר (רַמְבַּ"ן סִימָן רנ"ז).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.
- תורת מנחם ר"ד בעת קבלת-פנים* - פורים-קטן ה'תשי"א נדרים נה, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון ה'תשח"י נדרים נה, סע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, כ"ג סיון, מבה"ח תמוז ה'תש"כ נדרים נה, סע"א
- מאמרים מלוקטים חלק ב מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תשל"ז נדרים נה, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שא באיזה כלים מותר לצאת בשבת ובאיזה מהם אסורים יז נדרים נה, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שא באיזה כלים מותר לצאת בשבת ובאיזה מהם אסורים נדרים נה, ב