108

וכאשר זה ברשותו מקפיד בעל הבית על הכל²³.

ואדרבה: הרי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה²⁴, ואם כך, השאלה היא, לכאורה, להיפך: הקב"ה מקפיד על הכל.

ג. לגבי אבנים רגילות אין הבדל בין הרשויות

לכאורה ניתן היה לומר שלגבי מסתתי אבנים אין חל הדין של המשנה "ואם היה עושה אצל בעל הבית אף הנסורת של בעל הבית", והוכחה לכך: הברייתא "מסתתי אבנים אין בהם משום גזל" אינה מובאת על החלק של המשנה שמפרט את דיני השייכות של הנסורת וכדומה, אלא על סיום המשנה "ואם היה עושה אצל בעל הבית..."²⁵.

מכך מובן, שהדין "מסתתי אבנים אין בהם משום גזל" חל גם "אם היה עושה אצל בעל הבית", ולא רק כאשר הפועל עובד ברשותו שלו, כשם שבחלקים האחרים של הברייתא "מפסגי אילנות מפסגי גפנים..." מובן שהעבודה נעשית בכרם, ברשותו של בעל הבית.

ולפי זה מובנים בפשטות דברי הרבי מוהר"ש, שההזדקקות להיתר "פסל לך" היא מפני שהלוחות היו "סנפירין", כי לגבי אבנים רגילות אין הבדל בין רשות הפועל לבין רשות בעל הבית, ותמיד "אין בהם משום גזל".

אך זהו הסבר דחוק, כי לפי ההגיון יש להבחין בין העבודה ברשות בעל הבית לבין העבודה ברשות הפועל גם לגבי מסתתי אבנים, ומדוע תהא ההלכה שונה לגביהם, ובמיוחד כאשר לא מצאנו מי שפוסק שלגבי מסתתי אבנים אין חל הדין "אם היה עושה אצל בעל הבית אף נסורת של בעל הבית"²⁶.

יותר מכך: גם ב"רשימה" מדייק הרבי מוהר"ש ואומר "והאומן קרוב יותר לזה", שהרי לכאורה הכוונה בדברי הברייתא "מסתתי אבנים אין בהם משום גזל" היא דוקא כאשר אין זה "אצל בעל הבית", כי אילו היה מדובר על רשות בעל הבית, אין מתאים לומר "האומן קרוב יותר לזה".

ד. ההבדל בין דברי הברייתא לדברי התוספתא

כדי להבין זאת יש להקדים ולהסביר את ההבדל בין האופן שבו כתובים הדינים בברייתא הנ"ל לבין האופן שבו הם כתובים בתוספתא:

בברייתא, כאמור, נחלקים הפרטים לשני מקרים והלכות: "מסתתי אבנים אין בהם משום גזל. מפסגי אילנות מפסגי גפנים מנקפי היגי מנכשי זרעים ועודרי ירקות – בזמן שבעל הבית