103
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
התחיל במצוה "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" חלה עליו בפרט החובה לגמור את מעשה המצוה, וכיון שמתוך אונס לא הספיק לגומרה, "וגמרוה בני ישראל", היא נקראת על שמם,
יש לומר, שההסבר לכך הוא55: בענינים שחלים על הציבור, כאשר מישהו מתחיל לבצעם הוא בדומה ל"שליח" הציבור במצוה זו, ומוטלת עליו חובה מיוחדת, כשליח, לגמור את המצוה*.
י. אם לא ייצאו בני גד ובני ראובן חלוצים – ייחשב הדבר ל"חטא"
ויש לומר, שדומה לכך היה הענין של בני גד ובני ראובן: על בקשתם "יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה אל תעבירנו את הירדן"56 אמר להם משה בתחילה "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה"57, ורק לאחר שענו58 "אנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל..." קבל זאת משה – "אם תחלצו לפני ה' למלחמה ועבר לכם כל חלוץ... ונכבשה הארץ לפני ה'", ועם זאת הוא מדגיש "ואם לא תעשון כן הנה חטאתם לה' ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם".
ולכאורה ניתן לשאול: אכן, הם קבלו על עצמם ש"נחלץ חושים", אך מדוע הביע זאת משה באופן חמור כל כך, שאם לא באופן של "חלוצים תעברו" ו"לפני אחיכם בני ישראל" הרי אז "חטאתם לה'", שמכך מובן שאף אם ייצאו ויילחמו עם כל ישראל בשווה, אם כי לא חלוצים, זהו ענין של "חטאתם"59.
ולפי האמור לעיל ניתן לומר שזה קשור לכלל "אם התחלת במצוה גמור אותה":
כיבוש ארץ ישראל היא מצוה60 המוטלת על כל ישראל באופן שווה, זוהי חובת הציבור. כאשר הנחילו את ארץ סיחון ועוג לבני גד ולבני ראובן היא נעשתה חלק מארץ ישראל61. ויוצא, שעל ידי שנחלו את ארץ סיחון ועוג הם התחילו את מצות כיבוש ארץ ישראל.
בכך מתורצת גם הסתירה בפירוש רש"י62: במקום אחד63 הוא אומר "כיון
הערות
- 55. או י"ל דהעיקר הוא מצד המצוה: דמכיון שהוא התחיל במצוה מרגיש ויודע יותר תוכן וענין המצוה, וא"כ צריך הוא לגמור אותה בכדי שהמצוה תעשה בשלימות יותר, משא"כ כשאחר גומרה.
- *. וראה בהנסמן בהערה *53,
- 56. מטות לב, ה.
- 57. שם ו.
- 58. שם, יז ואילך.
- 59. דברים ג, יח. ראה פרש"י מטות שם, יז. ומה שפי' "שגבורים היו", היינו הסברה – איך הי' אפשר להניחם לילך לפני בנ"י.
- 60. בזמן משה – לכל הדיעות. והמחלוקת דהרמב"ם והרמב"ן הוא רק אם היא מ"ע לדורות – ראה רמב"ן בהשגות לספר המצות מצוה ד' מהוספותיו, ובמג"א לסהמ"צ שם. וראה אוה"ח מסעי לג, נג דגם לפרש"י המצוה היא והורשתם.
- 61. ראה רמב"ן חוקת כא, כא. גו"א לפרש"י ר"פ ואתחנן. לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 9.
- 62. ראה גם לקו"ש שם הערה 39.
- 63. פינחס כז, יב.
אור החיים על במדבר ל״ג:נ״ג - הטקסט מספריא
וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת וְגוֹ׳ וִישַׁבְתֶּם וְגוֹ׳. רַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ שֶׁהַמִּצְוָה הִיא ״וְהוֹרַשְׁתֶּם״, אֲבָל ״וִישַׁבְתֶּם״ הוּא הַבְטָחָה. וְרַמְבַּ״ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ שֶׁהַמִּצְוָה הִיא ״וִישַׁבְתֶּם״, וּמִכָּאן סָמְכוּ לוֹמַר (כתובות קי.) הַכֹּל מַעֲלִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
וְנִרְאֶה פְּשַׁט הַכָּתוּב כְּדִבְרֵי רַשִׁ״י, מִמַּה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר כִּי לָכֶם וְגוֹ׳ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ, וְאִם הַיְּשִׁיבָה הִיא הַמִּצְוָה, הָיָה לוֹ לִתְלוֹת בְּעִקַּר הַמִּצְוָה וְלוֹמַר ״כִּי לָכֶם וְגוֹ׳ לָשֶׁבֶת בָּהּ״.
רמב"ן על במדבר כ״א:כ״א - הטקסט מספריא
וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחוֹן וְגוֹ' אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ לִשְׁלֹחַ לָהֶם לְשָׁלוֹם, פָּתְחוּ לָהֶם בְּשָׁלוֹם, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״א:כ״ב). וְעוֹד אֲבָאֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם בִּמְקוֹמוֹ (דברים כ י), כִּי בְּכָל הָאֻמּוֹת נִצְטַוּוּ לִפְתֹּחַ לָהֶם לְשָׁלוֹם, חוּץ מֵעַמּוֹן וּמוֹאָב. אֲבָל בֶּאֱמֶת מַה שֶׁאָמַר לוֹ אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, זֶה הָיָה מֹשֶׁה עוֹשֶׂה מֵעַצְמוֹ דֶּרֶךְ פִּיּוּס, כִּי אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג יְרֻשָּׁתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָיְתָה, כִּי לָאֱמוֹרִי הִיא. וְהָיָה מִן הַדִּין שֶׁאִם יַעֲנוּ שָׁלוֹם וּפָתְחוּ לָהֶם, שֶׁיִּהְיֶה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ לָהֶם לָמַס וַעֲבָדוּם. אֲבָל מֹשֶׁה הָיָה יוֹדֵעַ כִּי יִשְׂרָאֵל עַתָּה לֹא יִכְבְּשׁוּ כָּל עֲשָׂרָה עֲמָמִים, וְהָיָה חָפֵץ שֶׁיִּהְיֶה כָּל כִּבּוּשָׁם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה, שֶׁיִּהְיֶה מוֹשָׁבָם יַחַד, וְשֶׁהִיא הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר הִיא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. הֲלֹא תִרְאֶה שֶׁאִם לֹא בִּקְשׁוּהוּ מִמֶּנּוּ בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, לֹא הָיָה מַנִּיחַ שָׁם אָדָם אֶלָּא שֶׁתִּהְיֶה לְחָרְבָּה. וְכֵן שָׁנוּי בַּסִּפְרֵי (תבא רצט): ״לָתֶת לְךָ״ - פְּרָט לְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁנָּטַלְתָּ מֵעַצְמְךָ. וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (במדב״ר ז ח) בְּעֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת, שֶׁאֵין עֵבֶר הַיַּרְדֵּן רָאוּי לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְלִשְׁכּוֹן הַשְּׁכִינָה. וְכֵן נִרְאֶה בַּכָּתוּב שֶׁאָמַר: ״וְאַךְ אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" וְגוֹ' (יהושע כב יט). וְלֹא שָׁלְחוּ אֶל עוֹג דִּבְרֵי שָׁלוֹם, כִּי הוּא כַּאֲשֶׁר רָאָה כִּי הִכּוּ אֶת סִיחוֹן יָצָא לִקְרָאתָם לַמִּלְחָמָה:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.